כמעט חמישה חודשים אל תוך משבר הקורונה, והמדיניות הממשלתית מורכבת מתוכניות שנבנו טלאי על טלאי, ללא עיקרון מסדר. על החלטורה של פתרון החל"ת אליו נגררנו נשלם שנים, כאשר תוכניות הפיצוי עדיין לא נותנות מענה נקודתי לענפים שלא יוכלו לחזור לשגרה עד למציאת חיסון לנגיף.

למרות אי הוודאות האופפת אותנו, יש לעצור, לקבוע תרחיש ייחוס, לגבש רעיון מסדר חדש ולהעביר תקציב לחמישה רבעונים כמסגרת לעבודה. כדי להתקדם, להגדיר יחס חוב-תוצר ומתווה הפחתת גרעון מעודכן, לצד קופסא תקציבית ברורה להתמודדות עם הקורונה עד לסוף שנת 2021 מתקווה שעד אז ימצא חיסון ונוכל לתכנן את החזרה. האלתורים לא עוזרים לנו. הם עולים הרבה, ופותרים מעט.

שלושה סוגי ענפים במשק 

חשוב להפריד בין שלושה סוגי ענפים שונים, אשר כל אחד מהם מושפע בצורה שונה מהקורונה:

1. ענפים עם פגיעות נמוכה וזמנית: ענפים שהקורונה פגעה זמנית ונקודתית וביכולתם להעסיק עובדים ולייצר הכנסות, הפגיעה אינה גבוהה. כך לדוגמא חברות ההייטק אולי מוכרות פחות, אך הבסיס העסקי שלהן נותר איתן.
2. ענפים עם פגיעות גבוהה וזמנית: ענפים שהפגיעה בהם גבוהה, אך היא עדיין נקודתית, וכנראה שיצליחו לחזור לשגרה בטווח קצר יחסית. כך לדוגמא מפעלים אשר הסגר פגע בהם משמעותית או הקניונים אשר חזרו לפעול בהדרגה לאחר תקופת הסגר.
3. ענפים עם פגיעות גבוהה ומתמשכת: ענפים שהמודל העסקי שלהם אינו בר-קיימא, עד למציאת חיסון לקורונה, ונכון להחליט מהי מסגרת הפעילות שלהם. כך לדוגמא חברת אל על והתיאטראות, שפעילותם לא תחזור לשגרה בקרוב.

כל מהלך ממשלתי חייב להבחין בין השלושה, גם ביחס למדיניות ביחס לבעלי העסק וגם ביחס לפיצוי לעובדים עצמם. בעוד הענפים מהסוג הראשון ספגו מכה קלה, והמשיכו להעסיק עובדים (גם אם במשרה חלקית), עסקים מהסוג השני צריכים פיצוי משמעותי ונדרשים להתאמת המודל העסקי שלהם. עסקים מהסוג השלישי מחייבים מענה אחר לחלוטין. 

מרכיב ראשון: רשת ביטחון שמתמרצת תעסוקה, ולא אבטלה

רשת הביטחון שייצרה הממשלה, למובטלים ולעצמאים, יוצרת תמריץ לשיתוק המשק ולא להנעתו מחדש. במקום מנגנונים דיפרנציאלים, המותאמים לכל אחד מהענפים ומעודדים את החזרת הפעילות הכלכלית היכן שניתן, נבנו מנגנונים אחידים לכולם. יש לתת מענה שונה לסוגי ענפים שונים:

רשת הביטחון צריכה לייצר תמריץ לחזרה לשגרה, לתת ביטחון כלכלי מלא לעובדים ולשמור על מסגרות שיש להן חשיבות לאומית. נכון לחשוב על שילוב של שלושה כלים: 

• המרת מודל החל"ת למנגנון סיוע דרך המעסיקים תאפשר להגן על השכירים בענפים שנפגעו זמנית, ולשמור על הקשר בינם לבין המעסיקים. למעשה, התוכניות שאישרה הממשלה יצרו תמריץ לעסקים להיפטר מהעובדים - בדיוק הפוך ממה שצריך היה לעשות. להבדיל, גרמניה, ניו זילנד, ואוסטריה אימצו מודל "העסקה חלקית", בו הממשלה מסייעת לעסקים לשלם שכר לעובדים שעברו לחלקיות משרה.
• רשת ביטחון חברתית חכמה לעצמאים, אשר מבטיחה הכנסה סבירה לכל אזרח. יש לשבור את "החומה הסינית" בין הביטוח הלאומי לבין מס הכנסה, ולאחד סוף כל סוף את בסיסי הנתונים העומדים לרשות הממשלה. רק מהלך שכזה יאפשר להבטיח באופן יזום, ללא טפסים, הכנסה סבירה לעצמאיים. האם באמת אין ביכולתה של אומת הסטארט אפ לאחד נתונים של שני גופי ממשל כדי להבטיח סיוע ממוקד ויעיל?
• מערך רחב ומגוון של תוכניות הכשרה והסבה מקצועית. חלק מהעובדים, בייחוד בענפים שנפגעו קשות, יתקשו לחזור אל מקום עבודתם. נכון לפעול להרחבת מערך ההכשרות ובעיקר לשדרוג דרמטי שלו. התוכניות צריכות לפעול דרך שורה של גורמים במקביל, כולל סבסוד תוכניות הכשרה של החברות עצמן ותמרוץ מעסיקים לקלוט עובדים ולהכשירם. המערך הקיים רחוק מלתת מענה סביר לגודל אתגר. 

מרכיב שני: שימור מסגרות חיוניות למדינת ישראל 

ישנן מסגרות לאומיות וחברתיות, דוגמת מוסדות תרבות, חברות תעופה או עמותות חברתיות, אשר הקורונה פגעה במודל הכלכלי שלהן באופן מהותי. הן לא יוכלו לעמוד על רגליהם עד למציאת חיסון למחלה. על הממשלה להגדיר מסגרות שהיא רואה חשיבות בשימורן, ולייצר מענה לכל אחת, בין דרך פיצוי של מענקים, הלוואות או רכישת מניות, ובין דרך פיצוי שיאפשר סגירה מכובדת.

כאשר מדובר בעסקים עם פגיעות נמוכה וזמנית, אין הכרח לתת פיצוי משמעותי. בעסקים עם פגיעות גבוהה וזמנית הצורך מובהק יותר. אך בעסקים עם פגיעות גבוהה ומתמשכת - יש להחליט האם משמרים את המסגרת כולה, דרך פיצוי לבעלי המניות. גם כאן, נראה שהסיוע צריך להיות דיפרנציאלי. אין דין חברה ששווה מיליארדים כדין עסק קטן או בינוני. כך למשל, חבילת הסיוע של ניו-זילנד כללה 600 מיליון דולר לתמיכה בענף התעופה. גרמניה ובריטניה עובדות על תכנית תמיכה ממוקדת בסקטור התרבות. 

מרכיב שלישי: הגדלת ביקושים והשקעות רוחביות

זהו האתגר המרכזי העומד בפני הממשלה בימים אלה. הגדלת הביקוש הפרטי וההשקעות במשק תשמר את הפעילות הכלכלית, והיא עדיפה על תשלומי העברה. יש דרכים שונות שיאפשרו להשיג זאת:

• תמיכה לצריכת מוצרים מסוימים. תמיכה מדויקת יכולה לעודד צריכה באותם ענפים הנמצאים על סף קריסה. כך למשל, ממשלת בריטניה הציעה סבסוד של 50% על ארוחות במסעדות, בתי קפה ופאבים בימי שני-רביעי בכל חודש אוגוסט. מדינות אחרות כגון טאיוואן וסין הציעו שוברים (ואוצ'רים).
• האצה של פרויקטים ציבוריים. זה הזמן לבדוק עם הרשויות המקומיות אילו פרויקטים אושרו בתחומן וזמינים מיידית - ולהעביר את המימון על מנת לקדם אותם. הקמת מבני ציבור, שדרוג מוסדות חינוך או כל פרוייקט תשתית אחר - תיצור תגובת שרשרת חיובית. כך למשל, חבילת הסיוע הכלכלית של בריטניה מקצה 5.8 מיליארד ליש"ט לפרוייקטים תשתיתיים בזמינות מיידית.

זה הזמן לגלות יצירתיות

במשבר דינאמי, ארוך ועמוק כמו הקורונה, התמיכה הממשלתית צריכה להגיע מהר, המימוש שלה צריך להיות קל, וממוקד בנפגעים המרכזיים. לצד רשת הביטחון, נכון להפעיל כלים שיאפשרו לשקם את נזקי הקורונה במהירות האפשרית. המדיניות הנוכחית נעה בין תמיכה מאוחרת ומורכבת למימוש, לבין מענקים אוניברסליים לא ממוקדים. לממשלה יש יכולת רבה אך היא צריכה להיות יעילה ומהירה.  

הקורונה ככל הנראה הולכת להישאר איתנו עד סוף שנת 2021. הממשלה חייבת לאשר תקציב עד לסוף 2021 שתייצר וודאות קודם לעצמה ואז למשק כולו, ולהפעיל מנגנוני תמיכה חכמים. יש לפנינו שורה של הזדמנויות לתיקון בעיות ייסוד בכלכלה הישראלית, החל מסוגיית הפריון וההכשרות המקצועיות ועד לסוגיית בסיסי הנתונים שלא מאפשרים מתן סיוע מדויק וחכם. זה הזמן לתכנן, ולפעול.