Collapse
הקבינט האזרחימיפוי מרחבי אוטונומיה: הגיע העת לשפה חדשה בסכסוך הישראלי-פלסטיני

מיפוי מרחבי אוטונומיה: הגיע העת לשפה חדשה בסכסוך הישראלי-פלסטיני

על מנת לצמצם את הסכסוך, הגיע העת לבחון את מערך הסמכויות שקיימות בחיים הכלכלים והאזרחיים של הפלסטינים בצורה היעליה ביותר לשמירה על ביטחונו. כשלב ראשון, מיפינו 29 סמכויות כלכליות. מצאנו ש-63% מהן נמצאות בידי הרשות הפלסטינית, כאשר לחמאס ברצועת עזה יש יותר עצמאות מהרשות הפלסטינית ביו"ש.

ג'ייסון סילברמן
רועי שפי

פרסום משותף של היוזמה לצמצום הסכסוך והקבינט האזרחי

לסכסוך הישראלי פלסטיני היסטוריה ארוכה וסבוכה. למדינת ישראל יש אינטרס לצמצם מוקדי חיכוך מיותרים - תוך בחינה כי אין בצמצום פגיעה באינטרס הביטחוני שלנו. ככל שנצמצם את מוקדי החיכוך, כך ייטב לכולנו. השאלה היא איך עושים זאת. 

עבודה זו, המשותפת ליוזמה לצמצום הסכסוך ולקבינט האזרחי, יוצאת מנקודת הנחה שעלינו לקדם שני דברים: הפחתה למינימום של הסיכון הביטחוני הנשקף לישראלים, לצד הפחתה של ההתערבות בחיי הפלסטינים למען הפניית משאבים פנים ישראלים. לשם כך, מיפינו לראשונה את מכלול הסמכויות שמשפיעות על חיי היום יום של הפלסטינים. על בסיסן, ניתן יהיה להבין איזה נקודות חיכוך הן מיותרות, והיכן ניתן לבטל או לייעל אותן, ללא פגיעה באינטרס הביטחוני שלנו. 

מיפוי מרחבי האוטונומיה הכלכלית

התחלנו בסוגיה הכלכלית. איתרנו 29 סמכויות כלכליות העוסקות בהיבטי סחר חוץ, ניהול פיסקאלי, ניהול מוניטארי ורגולציה. בגליון מיפוי הסמכויות, ניתן למצוא תשובות לשאלות שונות, דוגמת מי קובע מה ניתן לייבא ולייצא, מי מעניק רשיונות ייבוא ומי מחליט כיצד ינוהל תקציב הרשות. בדקנו כמה מהסמכויות הללו נמצאות בידי הפלסטינים - בין ברצועת עזה, ובין ביהודה ושומרון*. באזור C, הסמכויות מתייחסות לאוכלוסיה שתחת אחריותה של הרשות הפלסטינית, וחלק מהסמכויות שלה חוצות אזורים גאוגרפיים. אלו התוצאות:

* במקרים בהם הסמכות מוחזקת על ידי מצרים או הקהילה הבינלאומית (נמצאו שלושה מקרים כאלה, כולם ברצועת עזה), הגדרנו זאת כ-50% אוטונומיה. כאשר הסמכות נמצאת בידי ישראל, הגדרנו זאת כ-0% אוטונומיה.
** על מנת לחשב את מדד האוטונומיה המשוקלל, שקללנו את מספר התושבים הפלסטינים המתגוררים באזורים השונים ביהודה ובשומרון וברצועת עזה, כך שהמדד הסופי משקלל בתוכו את מספר התושבים והיקף האוטונומיה במסגרתה הם חיים כיום.

המיפוי עצמו התבסס על מגוון מקורות, ביניהם מסמכים של מוסדות ישראליים ופלסטיניים, דו"חות של גופים בינלאומיים והסכמים שנחתמו על ידי שני הצדדים. מעבודת המיפוי עולות מספר מסקנות:

ניהול הכלכלה: יש מקום לביזור

במסגרת בניית מדד האוטונומיה, החלטנו למפות ארבעה מימדים: האזרחי, המדיני, הבטחוני והכלכלי. השילוב של הארבעה יאפשר לקבל תמונה מלאה ורחבה על חלוקת הסמכויות של ישראל והפלסטינים ביו״ש ובעזה. התחלנו במימד הכלכלי, אשר בתוכו מצאנו ארבעה תחומים מרכזיים: מדיניות פיסקלית, מדיניות מוניטרית, רגולציה כלכלית וסחר חוץ. תחת כל תחום, הגדרנו שורת שאלות הנוגעות לתאי השטח השונים. 

השאלות הוגדרו לאחר שסרקנו את ההסכמים השונים שנחתמו. כל סמכות הוגדרה כשאלה - החל מ"מי קובע את שיעור הריבית על הפקדת כספים", דרך "מי מחליט להדפיס כסף נוסף למחזור" ועד ל"מי מחליט מה יוכלו לייבא". בחלק מהמקרים, הגדרת השאלה פתחה פתח למיפוי סמכויות נוספות. כך למשל הפרדנו בין הרשימה הכללית של הסחורות המותרות לייבוא לבין מתן ההיתרים הספציפי לחברות או יחידים המבקשים לייבא אותן.

כלל הסמכויות רוכזו בסופו של יום בטבלה אחת, לצד ההפניות למקורות השונים אשר הגדירו את הסמכויות. העברנו הטבלה להתייחסות גורמי מקצוע, ואלה הוטמעו במסמך.

טבלת הסמכויות שנבדקו: מיפוי המימד הכלכלי

אנו מזמינים את הציבור והמומחים העוסקים בנושא לעיין בטבלה הפתוחה לציבור, להעיר, להוסיף ולתקן אותנו. אנו מאמינים בתהליכים פתוחים ומשתפים.

סיכום

תהליך המיפוי יצר שפה שמאפשרת לזהות הזדמנויות לצמצום הסכסוך, בלי לשלם מחיר ביטחוני כלל. זהו מרחב חדש לדיון, המאפשר שיח פרקטי על הסכסוך. תחום הייצוא והשאלות ביחס למעורבות הישראלית בו הוא דוגמא לתהליך חשיבה שנכון שיקרה במערכות המדינה השונות. גם בתחומים אחרים, ניתן לצמצם פיקוח בצורה יעילה יותר וזולה יותר, עם פחות מעורבות ופחות סיכון. זה הבסיס להצעה לסגור מכולות באזיקים אלקטרוניים מבוססי GPS על מנת למנוע בדיקה כפולה של סחורות ולהשקיע את מירב המאמצים בבידקות הביטחוניות. 

חשוב לזכור שגם במקומות בהן הסמכות היא ישראלית לחלוטין, ניתן לחפש את נקודות החיכוך הגבוהות, ולחשוב כיצד ניתן לייעל אותן ולשמור על חופש מרבי. זה טוב לנו. זה טוב להם. מתוך הבנה שפתרון הסכסוך הוא אינו יעד ריאלי בעתיד הנראה לעין. נכון לבחון היכן ניתן להפחית את התלות של הפלסטינים בנו ואת ההוצאה הציבורית הישראלית, מבלי לפגוע בביטחון הישראלי. 


המסמך נכתב בשיתוף (א״ב):  אלון זילברשיין ,עומר בן משה, ניצן נגר ונועם רוזמן.

ליוו וסייעו: דנאל בן נמר וד"ר גל אלון.

לעיון נוסף:

נוסח לצפייה

❮   כל הפרסומים
מחסום צה"ל ליד ים המלח. צילום: מארק ניימן (לע"מ)

מיפוי מרחבי אוטונומיה: הגיע העת לשפה חדשה בסכסוך הישראלי-פלסטיני

על מנת לצמצם את הסכסוך, הגיע העת לבחון את מערך הסמכויות שקיימות בחיים הכלכלים והאזרחיים של הפלסטינים בצורה היעליה ביותר לשמירה על ביטחונו. כשלב ראשון, מיפינו 29 סמכויות כלכליות. מצאנו ש-63% מהן נמצאות בידי הרשות הפלסטינית, כאשר לחמאס ברצועת עזה יש יותר עצמאות מהרשות הפלסטינית ביו"ש.

פרסום משותף של היוזמה לצמצום הסכסוך והקבינט האזרחי

לסכסוך הישראלי פלסטיני היסטוריה ארוכה וסבוכה. למדינת ישראל יש אינטרס לצמצם מוקדי חיכוך מיותרים - תוך בחינה כי אין בצמצום פגיעה באינטרס הביטחוני שלנו. ככל שנצמצם את מוקדי החיכוך, כך ייטב לכולנו. השאלה היא איך עושים זאת. 

עבודה זו, המשותפת ליוזמה לצמצום הסכסוך ולקבינט האזרחי, יוצאת מנקודת הנחה שעלינו לקדם שני דברים: הפחתה למינימום של הסיכון הביטחוני הנשקף לישראלים, לצד הפחתה של ההתערבות בחיי הפלסטינים למען הפניית משאבים פנים ישראלים. לשם כך, מיפינו לראשונה את מכלול הסמכויות שמשפיעות על חיי היום יום של הפלסטינים. על בסיסן, ניתן יהיה להבין איזה נקודות חיכוך הן מיותרות, והיכן ניתן לבטל או לייעל אותן, ללא פגיעה באינטרס הביטחוני שלנו. 

מיפוי מרחבי האוטונומיה הכלכלית

התחלנו בסוגיה הכלכלית. איתרנו 29 סמכויות כלכליות העוסקות בהיבטי סחר חוץ, ניהול פיסקאלי, ניהול מוניטארי ורגולציה. בגליון מיפוי הסמכויות, ניתן למצוא תשובות לשאלות שונות, דוגמת מי קובע מה ניתן לייבא ולייצא, מי מעניק רשיונות ייבוא ומי מחליט כיצד ינוהל תקציב הרשות. בדקנו כמה מהסמכויות הללו נמצאות בידי הפלסטינים - בין ברצועת עזה, ובין ביהודה ושומרון*. באזור C, הסמכויות מתייחסות לאוכלוסיה שתחת אחריותה של הרשות הפלסטינית, וחלק מהסמכויות שלה חוצות אזורים גאוגרפיים. אלו התוצאות:

* במקרים בהם הסמכות מוחזקת על ידי מצרים או הקהילה הבינלאומית (נמצאו שלושה מקרים כאלה, כולם ברצועת עזה), הגדרנו זאת כ-50% אוטונומיה. כאשר הסמכות נמצאת בידי ישראל, הגדרנו זאת כ-0% אוטונומיה.
** על מנת לחשב את מדד האוטונומיה המשוקלל, שקללנו את מספר התושבים הפלסטינים המתגוררים באזורים השונים ביהודה ובשומרון וברצועת עזה, כך שהמדד הסופי משקלל בתוכו את מספר התושבים והיקף האוטונומיה במסגרתה הם חיים כיום.

המיפוי עצמו התבסס על מגוון מקורות, ביניהם מסמכים של מוסדות ישראליים ופלסטיניים, דו"חות של גופים בינלאומיים והסכמים שנחתמו על ידי שני הצדדים. מעבודת המיפוי עולות מספר מסקנות:

  • מעורבותם של הגופים הבינלאומיים ומצרים גורמת לכך ששלטון החמאס בעזה תלוי פחות בישראל לעומת הרשות הפלסטינית השולטת באזורי A ו-B. ישנן 3 סמכויות בתחום סחר החוץ בהן מחזיקה ישראל בגדה, אשר אינם מוחזקות על ידה בעזה.  
  • ככלל, הפלסטינים מחזיקים בכמחצית מהסמכויות הכלכליות (54%). ישראל מחזיקה ברוב הסמכויות בנושא היבוא, שהיא המשמעותית ביותר לבטחוננו, אך גם ברוב הסמכויות בתחום היצוא. זאת, למרות שהסיכון הבטחוני מייצוא סחורות שלא מיועדות לישראל הוא כנראה נמוך. 
  • מצאנו שהרשות הפלסטינית חתומה על הסכמים עם מדינות שונות בעולם על אף שהיא אינה מדינה, מה שמראה שהיא מנהלת יחסי חוץ כלכליים ברמה מסוימת של אוטונומיה, אך לא בהכרח ישראל או מדינות אחרות מכירות בהם.

ניהול הכלכלה: יש מקום לביזור

במסגרת בניית מדד האוטונומיה, החלטנו למפות ארבעה מימדים: האזרחי, המדיני, הבטחוני והכלכלי. השילוב של הארבעה יאפשר לקבל תמונה מלאה ורחבה על חלוקת הסמכויות של ישראל והפלסטינים ביו״ש ובעזה. התחלנו במימד הכלכלי, אשר בתוכו מצאנו ארבעה תחומים מרכזיים: מדיניות פיסקלית, מדיניות מוניטרית, רגולציה כלכלית וסחר חוץ. תחת כל תחום, הגדרנו שורת שאלות הנוגעות לתאי השטח השונים. 

השאלות הוגדרו לאחר שסרקנו את ההסכמים השונים שנחתמו. כל סמכות הוגדרה כשאלה - החל מ"מי קובע את שיעור הריבית על הפקדת כספים", דרך "מי מחליט להדפיס כסף נוסף למחזור" ועד ל"מי מחליט מה יוכלו לייבא". בחלק מהמקרים, הגדרת השאלה פתחה פתח למיפוי סמכויות נוספות. כך למשל הפרדנו בין הרשימה הכללית של הסחורות המותרות לייבוא לבין מתן ההיתרים הספציפי לחברות או יחידים המבקשים לייבא אותן.

כלל הסמכויות רוכזו בסופו של יום בטבלה אחת, לצד ההפניות למקורות השונים אשר הגדירו את הסמכויות. העברנו הטבלה להתייחסות גורמי מקצוע, ואלה הוטמעו במסמך.

טבלת הסמכויות שנבדקו: מיפוי המימד הכלכלי

אנו מזמינים את הציבור והמומחים העוסקים בנושא לעיין בטבלה הפתוחה לציבור, להעיר, להוסיף ולתקן אותנו. אנו מאמינים בתהליכים פתוחים ומשתפים.

סיכום

תהליך המיפוי יצר שפה שמאפשרת לזהות הזדמנויות לצמצום הסכסוך, בלי לשלם מחיר ביטחוני כלל. זהו מרחב חדש לדיון, המאפשר שיח פרקטי על הסכסוך. תחום הייצוא והשאלות ביחס למעורבות הישראלית בו הוא דוגמא לתהליך חשיבה שנכון שיקרה במערכות המדינה השונות. גם בתחומים אחרים, ניתן לצמצם פיקוח בצורה יעילה יותר וזולה יותר, עם פחות מעורבות ופחות סיכון. זה הבסיס להצעה לסגור מכולות באזיקים אלקטרוניים מבוססי GPS על מנת למנוע בדיקה כפולה של סחורות ולהשקיע את מירב המאמצים בבידקות הביטחוניות. 

חשוב לזכור שגם במקומות בהן הסמכות היא ישראלית לחלוטין, ניתן לחפש את נקודות החיכוך הגבוהות, ולחשוב כיצד ניתן לייעל אותן ולשמור על חופש מרבי. זה טוב לנו. זה טוב להם. מתוך הבנה שפתרון הסכסוך הוא אינו יעד ריאלי בעתיד הנראה לעין. נכון לבחון היכן ניתן להפחית את התלות של הפלסטינים בנו ואת ההוצאה הציבורית הישראלית, מבלי לפגוע בביטחון הישראלי. 


המסמך נכתב בשיתוף (א״ב):  אלון זילברשיין ,עומר בן משה, ניצן נגר ונועם רוזמן.

ליוו וסייעו: דנאל בן נמר וד"ר גל אלון.

עדכוני השפעה:

No items found.

אזכורים בתקשורת:

No items found.

לעיון נוסף:

ג'ייסון סילברמן

בוגר תואר ראשון בלימודי המזה״ת והלשון העברית באוניברסיטת אוהיו סטייט ותואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. כעת כותב עבודת דוקטורט באוני׳ העברית.

המאמר נכתב בשיתוף:

רועי שפיג'ייסון סילברמן

בוגר תואר ראשון בלימודי המזה״ת והלשון העברית באוניברסיטת אוהיו סטייט ותואר שני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. כעת כותב עבודת דוקטורט באוני׳ העברית.

רועי בוגר תואר ראשון ושני מבר אילן, שם למד מדעי המחשב ויחסים בין-לאומיים. מנהל עסקאות פרטיות בסטרטגה פמיילי אופיס. יליד ניו יורק ומאורס לאילנה.

המאמר נכתב בשיתוף עם:

פרסומים נוספים