הקבינט האזרחי

הנופלים בין הכיסאות: הממשלה שולחת 33,000 מקבלי קצבאות אל תוך העוני. אפשר למנוע זאת

סעיף קטן שנעלם מתקנות החירום יביא לכך שדווקא העובדים העניים ביותר בחברה הישראלית - לא יחגגו בפסח הזה. במקום לשלוח אותם לעוני, חייבים לאשר עוד תקנה אחת פשוטה, שתאפשר להם לקבל פיצוי כמו כולם.

טלי ניר

הרבה רצון טוב (ומשאבים) עמדו מאחורי תוכניות הסיוע השונות שהציגה הממשלה בשבועות האחרונים. ואולם, במציאות בה כמיליון אנשים הפכו למובטלים או יצאו לחל"ת, כמה מהקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית נפלו אל מתחת לקו האדום. התוכניות השונות הביאו להשקעה של מיליארדים רבים, אך השאירו מאחור כ-33,000 ישראלים אשר "נופלים בין הכיסאות". 

לא מדובר באנשים עם חסכונות, אלא בציבור עני, אשר סופר כל שקל. סכום של כ-60 מליון ש"ח בחודש, כעשירית האחוז מסכום התוכנית הכוללת, ישאיר אותם מעל הקו (הנמוך ממילא) בו היו בעבר. עבור רבים מהם, אותם 2,000 ש"ח שיאבדו מהווים רבע עד חצי מהכנסתם. מאחר והם שמים את בטחונה של המדינה הרבה לפני רווחתם שלהם, סביר שלא יצאו להפגין. הנה דברים שכתבה אזרחית שכזו באתר ההתייעצות של הקבינט:

"קודם אאחל החלמה מהירה לחולים והלוואי וימצאו תרופה כמה שיותר מהר. אני חולה אונקולוגית, וללכת לבית חולים זה המקום הכי גרוע לעבור טיפולים. האמת, אני מפחדת מאוד ולא יודעת מה לעשות: או למות מקורונה או למות מהמחלה. ודבר נוסף, אני חייה מביטוח לאומי והבטיחו לנו תוספת. אפילו עזרה במזון לא בטוח שיהיה. אני מפחדת. תקוותי היחידה היא להקפיד על ההנחיות. בריאות לכולם וחג שמח, ועד כמה שאפשר מאושר"

הנופלים בין הכיסאות

ישנן שתי קבוצות גדולות אשר משלמות מחיר כלכלי בעקבות המשבר: הקבוצה הראשונה כוללת 431,000 עובדים עניים, אשר 60% מהם מרוויחים פחות משכר מינימום. אלו שתופסק העסקתם יקבלו דמי אבטלה נמוכים משכרם הנמוך ממילא. הקבוצה השניה מורכבת מכ-167,000 בעלי עסקים זעירים (1-4 עובדים) ו-57,000 בעלי עסקים קטנים (5-19 עובדים), שחלק גדול מהם לא זכאים לסיוע כלל.

אך מצבה של הקבוצה השלישית הוא גרוע יותר, ופגיע במיוחד. היא כוללת כ-33,000 ישראלים העובדים בשכר נמוך, שמקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי. בגלל האיסור על כפל קצבאות, הם יצטרכו לבחור בין הקצבה שהם כבר מקבלים לבין דמי האבטלה. המשמעות היא פגיעה חמורה מאד בהכנסתם, עד כדי אובדן מחצית ממנה. להלן הפירוט:

מה עושים?

הפתרונות פשוטים: בדיוק כפי שעיגנה הממשלה בחוק ובתקנות את תוכניות הסיוע השונות, כך היא יכולה לקבוע בתקנה שבימי הקורונה, יתאפשר כפל הקצבאות, ובלבד שאחת מהקצבאות היא קצבת אבטלה. ההתעלמות מכך תביא לפגיעה קשה דווקא בקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית. הימים קשים גם כך. אין צורך להתעלל ב-33,000 ישראלים החיים מהיד לפה, וזקוקים לכסף.


סייעו מאוד באיסוף החומרים ובמחקר הרב שקדם לפרסום - רועי מאור ואיליה זלוטינקוב.

לעיון נוסף:

המוסד לביטוח לאומי, גובה הקצבאות הממוצע בישראל על פי יישובים, 2018

המוסד לביטוח לאומי, הצעת תקציב לשנת 2019

המוסד לביטוח לאומי, סטטיסטיקה על פי יישובים

הרשות לעסקים קטנים, דו"ח תקופתי על מצב העסקים הקטנים והבינוניים בישראל, 2018

מממ, התפלגות תשלומי קצבאות הביטוח הלאומי על פי מגזר, 2017

נוסח לצפייה

❮   כל הפרסומים
צילום: יאיר טלמור, מתוך ויקיפדיה

הנופלים בין הכיסאות: הממשלה שולחת 33,000 מקבלי קצבאות אל תוך העוני. אפשר למנוע זאת

סעיף קטן שנעלם מתקנות החירום יביא לכך שדווקא העובדים העניים ביותר בחברה הישראלית - לא יחגגו בפסח הזה. במקום לשלוח אותם לעוני, חייבים לאשר עוד תקנה אחת פשוטה, שתאפשר להם לקבל פיצוי כמו כולם.

הרבה רצון טוב (ומשאבים) עמדו מאחורי תוכניות הסיוע השונות שהציגה הממשלה בשבועות האחרונים. ואולם, במציאות בה כמיליון אנשים הפכו למובטלים או יצאו לחל"ת, כמה מהקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית נפלו אל מתחת לקו האדום. התוכניות השונות הביאו להשקעה של מיליארדים רבים, אך השאירו מאחור כ-33,000 ישראלים אשר "נופלים בין הכיסאות". 

לא מדובר באנשים עם חסכונות, אלא בציבור עני, אשר סופר כל שקל. סכום של כ-60 מליון ש"ח בחודש, כעשירית האחוז מסכום התוכנית הכוללת, ישאיר אותם מעל הקו (הנמוך ממילא) בו היו בעבר. עבור רבים מהם, אותם 2,000 ש"ח שיאבדו מהווים רבע עד חצי מהכנסתם. מאחר והם שמים את בטחונה של המדינה הרבה לפני רווחתם שלהם, סביר שלא יצאו להפגין. הנה דברים שכתבה אזרחית שכזו באתר ההתייעצות של הקבינט:

"קודם אאחל החלמה מהירה לחולים והלוואי וימצאו תרופה כמה שיותר מהר. אני חולה אונקולוגית, וללכת לבית חולים זה המקום הכי גרוע לעבור טיפולים. האמת, אני מפחדת מאוד ולא יודעת מה לעשות: או למות מקורונה או למות מהמחלה. ודבר נוסף, אני חייה מביטוח לאומי והבטיחו לנו תוספת. אפילו עזרה במזון לא בטוח שיהיה. אני מפחדת. תקוותי היחידה היא להקפיד על ההנחיות. בריאות לכולם וחג שמח, ועד כמה שאפשר מאושר"

הנופלים בין הכיסאות

ישנן שתי קבוצות גדולות אשר משלמות מחיר כלכלי בעקבות המשבר: הקבוצה הראשונה כוללת 431,000 עובדים עניים, אשר 60% מהם מרוויחים פחות משכר מינימום. אלו שתופסק העסקתם יקבלו דמי אבטלה נמוכים משכרם הנמוך ממילא. הקבוצה השניה מורכבת מכ-167,000 בעלי עסקים זעירים (1-4 עובדים) ו-57,000 בעלי עסקים קטנים (5-19 עובדים), שחלק גדול מהם לא זכאים לסיוע כלל.

אך מצבה של הקבוצה השלישית הוא גרוע יותר, ופגיע במיוחד. היא כוללת כ-33,000 ישראלים העובדים בשכר נמוך, שמקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי. בגלל האיסור על כפל קצבאות, הם יצטרכו לבחור בין הקצבה שהם כבר מקבלים לבין דמי האבטלה. המשמעות היא פגיעה חמורה מאד בהכנסתם, עד כדי אובדן מחצית ממנה. להלן הפירוט:

  • כ-20,000 נשים עובדות בגילאי 62-66 תפסדנה כ-2,000 ש"ח בחודש (כשליש עד חצי מהכנסתן): מהנתונים עולה שכ-40% מתוך כ-200,000 נשים בגילאי 62-66 עובדות כיום (נתוני הלמ"ס בצירוף נתוני הביטוח הלאומי משנת 2015, הדומים למחקר שעשה מרכז הידע לחקר הזדקנות האוכלוסייה בישראל). כ-70% מ-80,000 נשים אלו מרוויחות מעל 3,000 ש"ח. ההנחה היא שהעסקתן של רבע מהן, כ-20,000, הופסקה. כעת מי שהעסקתה הופסקה, תצטרך לבחור בין קצבת הזקנה בהיקף של כ-2,300 ש"ח ובין דמי אבטלה, בהיקף של עד 2,300 ש"ח בחודש.
  • כ-5,500 אזרחים המקבלים השלמת הכנסה יפסידו עד 2,000 ש"ח בחודש (רבע עד מחצית מהכנסתם): מנתוני הביטוח הלאומי עולה ש-21,235 איש, כ-20% ממקבלי הבטחת הכנסה, הם אזרחים עובדים - אך הכנסתם נמוכה במיוחד (כ-6,000 ש"ח בממוצע). אלו מהם אשר פוטרו או הוצאו לחל"ת יצטרכו לבחור בין דמי האבטלה לבין קצבת הבטחת ההכנסה שלהם (בגובה של כ-2,100 ש"ח בממוצע לחודש, נכון לשנת 2017). בהנחה ועבודתם של כרבע ממקבלי הקצבה הופסקה, כ-5,500 מהם יאבדו הכנסה של כ-2,000 ש"ח בחודש.
  • כ-4,200 בעלי מוגבלויות שלהם בני משפחה יפסידו כ-2,000 ש"ח בחודש (כרבע מהכנסתם): דמי האבטלה מתקזזים עם תוספת התלויים שמקבלים כ-80 אלף בעלי מוגבלויות. מפרסומים של הכנסת ושל המוסד לביטוח לאומי, עולה שכ-21% מהנכים עובדים כיום בשכר ממוצע של כ-3,500 ש"ח. ניתן להניח שכרבע מהם (4,200 איש) יישלחו לחל"ת או יפוטרו. הם ייאלצו לוותר על קצבת התלויים שלהם, וכך יפסידו כ-2,000 ש"ח בממוצע בחודש, המהווים כרבע מהכנסתם.
  • כ-3,500 נשים נזקקות לדמי מזונות תפסדנה כ-1,000 ש"ח בחודש (רבע עד מחצית מהכנסתן): מנתוני הביטוח הלאומי עולה ש-14,000 נשים מקבלות דמי מזונות מהמדינה, בסכום ממוצע של כ-2,200 ש"ח בחודש. לאור מבנה הקצבה, סביר שחלק גדול מהן מועסקות, אך אינן מרוויחות יותר מ-5,500 ש"ח (הסכום מעליו הקצבה מבוטלת). בהנחה והן מרוויחות בממוצע כמחצית מהסכום, האיסור על כפל קצבאות יגרום לאלו מהן שיצאו לחל"ת או יפוטרו - לוותר על קצבת האבטלה. אם נניח שרבע מהן יגיעו למצב זה, מדובר על כ-3,500 נשים. 

מה עושים?

הפתרונות פשוטים: בדיוק כפי שעיגנה הממשלה בחוק ובתקנות את תוכניות הסיוע השונות, כך היא יכולה לקבוע בתקנה שבימי הקורונה, יתאפשר כפל הקצבאות, ובלבד שאחת מהקצבאות היא קצבת אבטלה. ההתעלמות מכך תביא לפגיעה קשה דווקא בקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית. הימים קשים גם כך. אין צורך להתעלל ב-33,000 ישראלים החיים מהיד לפה, וזקוקים לכסף.


סייעו מאוד באיסוף החומרים ובמחקר הרב שקדם לפרסום - רועי מאור ואיליה זלוטינקוב.

עדכוני השפעה:

No items found.

אזכורים בתקשורת:

No items found.
טלי ניר

טלי ניר היא מנכ"לית 121 - מנוע לשינוי חברתי. היא יזמת חברתית, וערכת דין ועיתונאית. בעלת תואר ראשון משפטים, ומאסטר במשפטים, כלכלה ומשפט בינלאומי.

המאמר נכתב בשיתוף:

טלי ניר

טלי ניר היא מנכ"לית 121 - מנוע לשינוי חברתי. היא יזמת חברתית, וערכת דין ועיתונאית. בעלת תואר ראשון משפטים, ומאסטר במשפטים, כלכלה ומשפט בינלאומי.

המאמר נכתב בשיתוף עם:

פרסומים נוספים