הקבינט האזרחי

המגפה שאחרי המגפה: הקורונה תגרום למגפה חדשה בתחום בריאות הנפש, ויש להיערך אליה

האופן שבו הגורמים הממסדיים מתווכים את משבר הקורונה לציבור מעצים את החרדה והקושי ומסכן את בריאותו הנפשית. אפשר לעשות זאת באופן אחראי ולמנוע פוסט טראומה לאומית.

ד"ר צבי פישל

מגפת הקורונה ואופן ניהולה גורמים נזק לציבור בתחום בריאות הנפש. ניתן לחזות היקף נפגעים של כמיליון אזרחים, שעלות הטיפול בהם מוערכת בכ-2.9 מיליארד ש"ח. במקרה שהפנייה לציבור מתווכת באופן מרושל, לא אחיד ולא מדויק בידי גורמי ממסד מרובים הסותרים זה את זה, המסר הוא שגם למקורות הסמכות אין מושג איך להתמודד עם המשבר בפניו אנו עומדים.

הקורונה שמטה את השטיח תחת האנושות כולה, שלא חזתה אפשרות כזו ולא נערכה לה. כשהמדענים והמוסדות המדינתיים חושפים את מבוכתם מולה, קל וחומר שהאימה מהלא נודע אוחזת בכלל אזרחי המדינה.

זו שעתם של מוסדות המדינה להנהיג ולייצר אמון. התחושה שיש לאזרחים על מי לסמוך מפחיתה דרמטית את גורמי הסיכון לפגיעה נפשית המונית. לפי שעה, התנהלות נציגי המדינה עושה את ההיפך, ומסכנת את הציבור.

הציבור ניצב בפני שינוי מהותי וכמעט חסר תקדים באורח החיים, המביא עמו אי-וודאות (איך ייראה המחר?) וחוסר-אונים (מי שולט בגורלנו?). הסגר הארוך, ההתמודדות האפשרית עם מוות רחב-היקף והעובדה שהאויב הוא בלתי נראה, הם מתכון לתסמיני פוסט טראומה (PTSD), חרדה, דיכאון ואף אובדנות בקרב כמיליון אזרחים.

מחקרים שנעשו אודות השפעתם של אסונות רחבים על בריאותו הנפשית של הציבור מצאו קשר ישיר בין תנאים ממושכים של אי-וודאות וחוסר-אונים בעת משבר, לבין התפתחות של תסמיני PTSD, חרדה ודיכאון. תנאי סגר, מקרי מוות רבים ונזק כלכלי רחב מחריפים את התסמינים. בחינת אסונות טבע, תקלות בכורים גרעיניים או מתקפות טרור מהעבר מלמדת על היקפה האפשרי של המגפה שאחרי המגפה: ניתן להעריך שכ-10% מהאזרחים, שהם כמיליון איש, יזדקקו לסיוע בשל הפרעות אלו.

איך צריכה להיראות ההסברה לציבור

ישנן דרכים להקטין את הנזק, והן קשורות ברובן לאופן שבו מתנהל הקשר בין מוסדות המדינה לציבור. יש צורך בשינוי באופן פניית הגורמים הפונים לציבור, שינוי שיכול לעצב מחדש את המצב התודעתי הציבורי ולצמצם באופן מהותי את הנזק. יש שלושה מרכיבים לשינוי הנדרש:

המסרים: יש לתת משמעות לאזרח, ולא להפחיד

המידע חייב להיות שקוף מדויק ואמין. על המתווכים להעביר אותו באופן אמפתי ומשתף. השיקולים להכבדה על הציבור צריכים להיות מוצגים ומובנים לציבור, כך שיגייסו אותו כשותף במערכה ויעניקו משמעות לסבלו. יש להדגיש את המשמעות החברתית והלאומית לסגר ולמגבלות - ההנעה צריכה להיות מתוך אלטרואיזם ולא מתוך כפייה ("זהו מאבק משותף... כולנו יחד…").

חשוב לאזן בין האחריות והאשמה המוטלות על הציבור לבין אלה המופנות לשלטון. בשורה התחתונה, נדרשים מסרים המייצרים אמפתיה, כדי שכל אזרח ידע שהוא מובן ולא לבד; שקיפות, דיוק ואמינות כדי שידע כל אזרח שיש לו על מי לסמוך; ושיתוף מלא בשיקולים, מתוך עמדה של צניעות, כדי להעניק תחושה של משמעות לסבל ותחושה של שותפות במאמץ הלאומי.

הדוברים: מנהלי המשבר - אינם מנהלי ההסברה

חשוב שתהיה הבחנה בין מנהלי המשבר לבין מנהלי ההסברה, כך שהחששות והחרדות של מקבלי ההחלטות לא יזלגו ישירות לציבור. חשוב לבחור מסבירנים מתוך עולם הרפואה, הנמצאים בחזית, דוגמת ״דמות נחמן שי״ המיתולוגי, שתהיה חלק מהמוסד הנאבק, אך גם רגועה, סמכותית ואמינה. נדרשת דמות שתהיה המתווכת המסורה, שהציבור יחכה למוצא פיה.

המסגרת: ללא שולחן או פודיום, עם זמן לשאלות

המפגש של הציבור עם מנהיגיו צריך בשעה זו להיות חם וסמכותי, אבל בלתי רשמי. כזה שמשדר מסר של ״כולנו באותה הסירה״. לא מאחורי שולחן או פודיום. כשמנהיגים דורשים מהציבור דברים, עליהם להיות יותר נגישים לו, עליהם לענות לשאלות ולא להסתפק בהצהרה חד-צדדית. המידע והדיאלוג צריכים להיות בפרקי זמן קבועים, מרווחים וידועים מראש, המייצרים ודאות ונותנים תחושה של שגרה.

מרכיבים נדרשים נוספים

מעבר לכך, על משרד הבריאות להיערך באופן מובחן להתמודדות עם עלייה משמעותית בהיקף הדרישה לטיפול פסיכיאטרי עוד במהלך המשבר המתמשך. בין הצעדים המתחייבים - הגדלת המשאבים העומדים לצורך מתן המענה הפסיכיאטרי, עידוד הפנייה למערך המעובה ויצירת מתודות חדשות למתן מענה אפקטיבי למטופלים.

ראוי לשקול מעבר לטיפול פסיכיאטרי מקוון במקרים המתאימים לכך, הקמת מרכזי בריאות נפש טלפוניים באמצעותם יינתן מענה ראשוני לחרדה שמתפתחת, פיתוחן של קבוצות טיפול מקוונות, הדרכת הורים להתמודדות עם בריאות הנפש של ילדים ונוער, ועוד. עיבוי מערך הפסיכיאטריה במהלך המשבר יאפשר צמצום של הנזק לבריאות הנפש של הציבור הרחב אחרי המשבר, וכן יספק בסיס איתן להתמודדות עם השלכות מגפת בריאות הנפש הצפויה בעקבותיו.

מחיר הטעות

לכשל המתמשך בניהול המשבר מול הציבור יש השלכות חברתיות וכלכליות. סביר שנזקי בריאות הנפש והטיפול בהם יעלו לקופת המדינה כ-2.9 מיליארד שקלים: בהתבסס על אסונות מהעבר, ניתן להעריך שכ-6% מהציבור ידרשו לטיפול בתסמיני PTSD (פוסט טראומה)  טיפול שעלותו למדינה כ-5,100 ₪. כ-4% נוספים ידרשו לטיפול בתסמיני חרדה, טיפול שעלותו למדינה כ-1,400 ₪. לפגיעה בנפש של כמיליון יש גם השלכות על המשק ושוק העבודה הישראלי.

כיום קופות החולים הציבוריות מטפלות בכ-170,000 מטופלי בריאות הנפש. אם אכן התגובה הציבורית לקורונה תהיה דומה בהיקפה לאסונות קודמים בעולם, יידרש משרד הבריאות לפתח פתרונות ושיטות חדשות להתמודדות עם הדרישה שתגבר לטיפול. האוכלוסיות המצויות בסכנה הרבה ביותר ללקות במחלות מתחום בריאות הנפש הינן נשים ואזרחים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. תסמינים פוסט טראומתיים יופיעו קודם כל בקרב הצעירים, ולאחר כשנתיים בקרב מבוגרים.

סיכום

מגיפת הקורונה היא אירוע טראומתי גלובלי בסדר גודל שלא נתקלנו בו במאה השנים האחרונות, אך דומה במאפייניה להתמודדות שלמדינות עם אסונות טבע ומלחמות. על מקבלי ההחלטות להבין את חשיבות ההתייחסות לבריאות הנפש בטווח המיידי, על-מנת להפחית משמעותית את ההשלכות ארוכות הטווח.

אפשר לעשות זאת באמצעות חיזוק האמון במוסדות המדינה ונציגיהם, בין האזרחים עצמם, חיזוק תחושת הביטחון, יצירת שגרה בתוך חוסר הוודאות ויצירת משמעות לאנשים. מהלכים נכונים כעת, ימנעו נזק נפשי בלתי נתפס לציבור ביום שאחרי. מופע חרדתי של המשבר אולי יצליח להרתיע את הציבור, אך גם יפגע בו פגיעה אנושה.

 

סייעו רבות בכתיבת מסמך תחקיר ד"ר גלעד אגר, גל גבאי ואורי פרידמן. המסמך מתבסס גם על דברים שעלו באתר ההתייעצות של הקבינט האזרחי.

לעיון נוסף:

איגוד החרדה והדיכאון של אמריקה, Facts & Statistics, נבדק ב-30/03/2020.

Institute of Medicine, טיפול בתסמונת בתר-חבלתית בקרב חיילים ווטרנים. נבדק ב-30/03/2020

מקרה בוחן - פיצוץ מפעל AFT בטולוז (2001). נבדקב-28/03/2020.

מקרה בוחן - רעידת אדמה בטורקיה (1999). נבדק ב-28/03/2020.

מקרה בוחן - אסון מגדלי התאומים בארה"ב (2001). נבדק ב-28/03/2020.

מקרה בוחן - רעידת האדמה / צונאמי / אסון גרעיני ביפן (2011). נבדק ב-28/03/2020.

נוסח לצפייה

❮   כל הפרסומים
צילום: חיים צח, לע"מ

המגפה שאחרי המגפה: הקורונה תגרום למגפה חדשה בתחום בריאות הנפש, ויש להיערך אליה

האופן שבו הגורמים הממסדיים מתווכים את משבר הקורונה לציבור מעצים את החרדה והקושי ומסכן את בריאותו הנפשית. אפשר לעשות זאת באופן אחראי ולמנוע פוסט טראומה לאומית.

מגפת הקורונה ואופן ניהולה גורמים נזק לציבור בתחום בריאות הנפש. ניתן לחזות היקף נפגעים של כמיליון אזרחים, שעלות הטיפול בהם מוערכת בכ-2.9 מיליארד ש"ח. במקרה שהפנייה לציבור מתווכת באופן מרושל, לא אחיד ולא מדויק בידי גורמי ממסד מרובים הסותרים זה את זה, המסר הוא שגם למקורות הסמכות אין מושג איך להתמודד עם המשבר בפניו אנו עומדים.

הקורונה שמטה את השטיח תחת האנושות כולה, שלא חזתה אפשרות כזו ולא נערכה לה. כשהמדענים והמוסדות המדינתיים חושפים את מבוכתם מולה, קל וחומר שהאימה מהלא נודע אוחזת בכלל אזרחי המדינה.

זו שעתם של מוסדות המדינה להנהיג ולייצר אמון. התחושה שיש לאזרחים על מי לסמוך מפחיתה דרמטית את גורמי הסיכון לפגיעה נפשית המונית. לפי שעה, התנהלות נציגי המדינה עושה את ההיפך, ומסכנת את הציבור.

הציבור ניצב בפני שינוי מהותי וכמעט חסר תקדים באורח החיים, המביא עמו אי-וודאות (איך ייראה המחר?) וחוסר-אונים (מי שולט בגורלנו?). הסגר הארוך, ההתמודדות האפשרית עם מוות רחב-היקף והעובדה שהאויב הוא בלתי נראה, הם מתכון לתסמיני פוסט טראומה (PTSD), חרדה, דיכאון ואף אובדנות בקרב כמיליון אזרחים.

מחקרים שנעשו אודות השפעתם של אסונות רחבים על בריאותו הנפשית של הציבור מצאו קשר ישיר בין תנאים ממושכים של אי-וודאות וחוסר-אונים בעת משבר, לבין התפתחות של תסמיני PTSD, חרדה ודיכאון. תנאי סגר, מקרי מוות רבים ונזק כלכלי רחב מחריפים את התסמינים. בחינת אסונות טבע, תקלות בכורים גרעיניים או מתקפות טרור מהעבר מלמדת על היקפה האפשרי של המגפה שאחרי המגפה: ניתן להעריך שכ-10% מהאזרחים, שהם כמיליון איש, יזדקקו לסיוע בשל הפרעות אלו.

איך צריכה להיראות ההסברה לציבור

ישנן דרכים להקטין את הנזק, והן קשורות ברובן לאופן שבו מתנהל הקשר בין מוסדות המדינה לציבור. יש צורך בשינוי באופן פניית הגורמים הפונים לציבור, שינוי שיכול לעצב מחדש את המצב התודעתי הציבורי ולצמצם באופן מהותי את הנזק. יש שלושה מרכיבים לשינוי הנדרש:

המסרים: יש לתת משמעות לאזרח, ולא להפחיד

המידע חייב להיות שקוף מדויק ואמין. על המתווכים להעביר אותו באופן אמפתי ומשתף. השיקולים להכבדה על הציבור צריכים להיות מוצגים ומובנים לציבור, כך שיגייסו אותו כשותף במערכה ויעניקו משמעות לסבלו. יש להדגיש את המשמעות החברתית והלאומית לסגר ולמגבלות - ההנעה צריכה להיות מתוך אלטרואיזם ולא מתוך כפייה ("זהו מאבק משותף... כולנו יחד…").

חשוב לאזן בין האחריות והאשמה המוטלות על הציבור לבין אלה המופנות לשלטון. בשורה התחתונה, נדרשים מסרים המייצרים אמפתיה, כדי שכל אזרח ידע שהוא מובן ולא לבד; שקיפות, דיוק ואמינות כדי שידע כל אזרח שיש לו על מי לסמוך; ושיתוף מלא בשיקולים, מתוך עמדה של צניעות, כדי להעניק תחושה של משמעות לסבל ותחושה של שותפות במאמץ הלאומי.

הדוברים: מנהלי המשבר - אינם מנהלי ההסברה

חשוב שתהיה הבחנה בין מנהלי המשבר לבין מנהלי ההסברה, כך שהחששות והחרדות של מקבלי ההחלטות לא יזלגו ישירות לציבור. חשוב לבחור מסבירנים מתוך עולם הרפואה, הנמצאים בחזית, דוגמת ״דמות נחמן שי״ המיתולוגי, שתהיה חלק מהמוסד הנאבק, אך גם רגועה, סמכותית ואמינה. נדרשת דמות שתהיה המתווכת המסורה, שהציבור יחכה למוצא פיה.

המסגרת: ללא שולחן או פודיום, עם זמן לשאלות

המפגש של הציבור עם מנהיגיו צריך בשעה זו להיות חם וסמכותי, אבל בלתי רשמי. כזה שמשדר מסר של ״כולנו באותה הסירה״. לא מאחורי שולחן או פודיום. כשמנהיגים דורשים מהציבור דברים, עליהם להיות יותר נגישים לו, עליהם לענות לשאלות ולא להסתפק בהצהרה חד-צדדית. המידע והדיאלוג צריכים להיות בפרקי זמן קבועים, מרווחים וידועים מראש, המייצרים ודאות ונותנים תחושה של שגרה.

מרכיבים נדרשים נוספים

מעבר לכך, על משרד הבריאות להיערך באופן מובחן להתמודדות עם עלייה משמעותית בהיקף הדרישה לטיפול פסיכיאטרי עוד במהלך המשבר המתמשך. בין הצעדים המתחייבים - הגדלת המשאבים העומדים לצורך מתן המענה הפסיכיאטרי, עידוד הפנייה למערך המעובה ויצירת מתודות חדשות למתן מענה אפקטיבי למטופלים.

ראוי לשקול מעבר לטיפול פסיכיאטרי מקוון במקרים המתאימים לכך, הקמת מרכזי בריאות נפש טלפוניים באמצעותם יינתן מענה ראשוני לחרדה שמתפתחת, פיתוחן של קבוצות טיפול מקוונות, הדרכת הורים להתמודדות עם בריאות הנפש של ילדים ונוער, ועוד. עיבוי מערך הפסיכיאטריה במהלך המשבר יאפשר צמצום של הנזק לבריאות הנפש של הציבור הרחב אחרי המשבר, וכן יספק בסיס איתן להתמודדות עם השלכות מגפת בריאות הנפש הצפויה בעקבותיו.

מחיר הטעות

לכשל המתמשך בניהול המשבר מול הציבור יש השלכות חברתיות וכלכליות. סביר שנזקי בריאות הנפש והטיפול בהם יעלו לקופת המדינה כ-2.9 מיליארד שקלים: בהתבסס על אסונות מהעבר, ניתן להעריך שכ-6% מהציבור ידרשו לטיפול בתסמיני PTSD (פוסט טראומה)  טיפול שעלותו למדינה כ-5,100 ₪. כ-4% נוספים ידרשו לטיפול בתסמיני חרדה, טיפול שעלותו למדינה כ-1,400 ₪. לפגיעה בנפש של כמיליון יש גם השלכות על המשק ושוק העבודה הישראלי.

כיום קופות החולים הציבוריות מטפלות בכ-170,000 מטופלי בריאות הנפש. אם אכן התגובה הציבורית לקורונה תהיה דומה בהיקפה לאסונות קודמים בעולם, יידרש משרד הבריאות לפתח פתרונות ושיטות חדשות להתמודדות עם הדרישה שתגבר לטיפול. האוכלוסיות המצויות בסכנה הרבה ביותר ללקות במחלות מתחום בריאות הנפש הינן נשים ואזרחים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. תסמינים פוסט טראומתיים יופיעו קודם כל בקרב הצעירים, ולאחר כשנתיים בקרב מבוגרים.

סיכום

מגיפת הקורונה היא אירוע טראומתי גלובלי בסדר גודל שלא נתקלנו בו במאה השנים האחרונות, אך דומה במאפייניה להתמודדות שלמדינות עם אסונות טבע ומלחמות. על מקבלי ההחלטות להבין את חשיבות ההתייחסות לבריאות הנפש בטווח המיידי, על-מנת להפחית משמעותית את ההשלכות ארוכות הטווח.

אפשר לעשות זאת באמצעות חיזוק האמון במוסדות המדינה ונציגיהם, בין האזרחים עצמם, חיזוק תחושת הביטחון, יצירת שגרה בתוך חוסר הוודאות ויצירת משמעות לאנשים. מהלכים נכונים כעת, ימנעו נזק נפשי בלתי נתפס לציבור ביום שאחרי. מופע חרדתי של המשבר אולי יצליח להרתיע את הציבור, אך גם יפגע בו פגיעה אנושה.

 

סייעו רבות בכתיבת מסמך תחקיר ד"ר גלעד אגר, גל גבאי ואורי פרידמן. המסמך מתבסס גם על דברים שעלו באתר ההתייעצות של הקבינט האזרחי.

עדכוני השפעה:

No items found.

אזכורים בתקשורת:

No items found.

לעיון נוסף:

איגוד החרדה והדיכאון של אמריקה, Facts & Statistics, נבדק ב-30/03/2020.

Institute of Medicine, טיפול בתסמונת בתר-חבלתית בקרב חיילים ווטרנים. נבדק ב-30/03/2020

מקרה בוחן - פיצוץ מפעל AFT בטולוז (2001). נבדקב-28/03/2020.

מקרה בוחן - רעידת אדמה בטורקיה (1999). נבדק ב-28/03/2020.

מקרה בוחן - אסון מגדלי התאומים בארה"ב (2001). נבדק ב-28/03/2020.

מקרה בוחן - רעידת האדמה / צונאמי / אסון גרעיני ביפן (2011). נבדק ב-28/03/2020.

ד"ר צבי פישל

צבי הוא יו״ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל. בנוסף, הוא מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש ״גהה״.

המאמר נכתב בשיתוף:

ד"ר צבי פישל

צבי הוא יו״ר איגוד הפסיכיאטריה של ההסתדרות הרפואית בישראל. בנוסף, הוא מנהל מחלקה במרכז לבריאות הנפש ״גהה״.

המאמר נכתב בשיתוף עם:

פרסומים נוספים