הקבינט האזרחי

ההזדמנות של מערכת החינוך: איך הקורונה יכולה לאפשר את קפיצת המדרגה הגדולה?

הקורונה הזיזה מורים רבים ממקומם הבטוח ליד הלוח ולפני הכיתה. זוהי ההזדמנות הגדולה של מערכת החינוך להביא את היכולות הפדגוגיות של המורים למאה ה-21. כך ניתן לעשות זאת.

דלית שטאובר

מערכת החינוך בישראל השקיעה בשנים האחרונות למעלה ממיליארד שקלים בהכנת מערכת החינוך למאה ה-21. אך למרות הצטיידות במחשבים, פיתוח ספרים דיגיטליים והתאמת סביבות הלמידה - היא עדיין רחוקה מהיעדים המיוחלים. מלבד איים של הצלחות, ברובם יוזמות של מנהלים ומורים, מערכת החינוך  נשארה שמרנית בדרכי עבודתה. 

ואז באה הקורונה. בנחיתת אונס, וללא הכנה מוקדמת. משרד החינוך, האמון על חינוכם של מעל 2,250,000 תלמידים, מצא עצמו עסוק באופן קדחתני במציאת פתרונות לפלטפורמות ולתכנים שיגיעו לכל ילד וילדה וימלאו את סדר יומם. על הדרך עלול משרד החינוך לפספס את ההזדמנות הגדולה שנפלה לידיו: התמקדות בפיתוח ובניית היכולות הפדגוגיות של המורים. 

העברת הלימודים לאון ליין היא פעולה שיש לשבח, אך ההזדמנות לשינוי ארוך טווח - נמצאת בכלל במקום אחר: בשטח, קבוצות גדולות של מורים וגננות ברחבי הארץ פעלו החודש באופן ספונטני, תוך התעלמות מההנחייה השגוייה והאומללה לעצור את הלמידה מרחוק. הם יצרו תכנים לימודיים, משחקים, משימות לתעסוקה ויצירה, משימות לקשר ושמירה על המורל - והכל מתוך תחושת מחויבות לתלמידים. 

מה שלא עשו מאמצים של שנים - עשתה הקורונה: היא הזיזה מורים רבים ממקומם הבטוח ליד הלוח ולפני הכיתה. המשבר, האילוץ והדחיפות של סגירת מוסדות החינוך בן רגע וללא התראה מוקדמת, יצרו את הרגע שכה חיכינו לו. 

בשבוע הראשון לסגירת בתי הספר בישראל, חלק גדול מהתלמידים למדו באופן מקוון, ושיעורים רבים עברו באפליקציות וידאו. במקביל נשכרו 24 אולפנים בהם שידרו בלייב מורים שיעורים בכל המקצועות. כך עשו גם בכמה מדינות נוספות בעולם (דוגמת הונג קונג ואיראן), בעוד בסין הובילו למעבר מלא ללמידה באון ליין. 

אך אל לנו לחוש שביעות רצון: שיעורי הלייב היו מבוססים ברובם על מבנה ומחשבה 'מסורתית'- הרצאה פרונטלית המשודרת בלייב, שימוש במצגות והקרנת טקסטים סרוקים. כפי שעלה ממחקר שערכו מישר-טל, שינפלד ורן, "אם השיעור לא טוב - השימוש במחשב לא יהפוך אותו לטוב". זאת, במקביל כמובן לקושי הטכנולוגי ולפערים במכשירי קצה ובתשתיות אינטרנט במגזר החרדי ובחברה הערבית. 

מה עושים מכאן? זו השעה לנצל את המשבר שהפך להזדמנות הגדולה, הניצבת לפתחו של המשרד: 

השינוי מחייב כאמור הכשרה ייעודית, מתוך כבוד וקשב לתובנות של המורים ולצרכים האותנטיים שלהם, לצד יצירת חומרי למידה מבוססי טכנולוגיה, שנמצאו יעילים יותר מחומרי לימוד מסורתיים המולבשים על כלים טכנולוגים. מחקר של אוניברסיטת סטנפורד מצא שמורים בעלי הון אנושי גבוה מביאים את התלמידים להישגים גבוהים יותר במתמטיקה. מחקר של אוניברסיטת אוהיו הראה שגישת ה-BYOD (Bring Your Own Device) מביאה להצלחה גדולה יותר במקצועות הSTEM והכלכלה. 

המשבר הנוכחי הוא הדחיפה מהמקפצה אל המים הקרים, לה הייתה מערכת החינוך זקוקה, כדי ללמוד ולהכשיר את מוריה לעבודה בשיטות חדשות, דוגמת מתודת ה'היפר טקסט', למידה פרויקטאלית ועוד. כך יוכלו המורים להעשיר את מציאות ההוראה מרחוק, ולהפוך לרלוונטיים לתלמידיהם - לא רק כמבוגרים משמעותיים בחייהם, אלא כמי שמקנים להם שיטות ומיומנויות שישרתו אותם לאורך החיים.

מורים שירכשו שיטות אלו כעת, כחלק מיום עבודתם מרחוק, יתרגלו אותן כחלק מהשגרה החדשה של הלמידה בימי קורונה. הם בהכרח יחושו בהדרגה בעלות על המיומנויות, יפתחו בטחון להשתמש בהן וימשיכו לעשות בהן שימוש גם כשנחזור לשגרת חיים ברוכה של בריאות ציבורית.

מדינות רבות וארגונים כמו הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD 2030) הבינו את הפער בין יכולות מערכות החינוך כיום לבין צורכי העתיד. ממשלות מובילות גם יצאו במירוץ אחר חיפוש השיטה הטובה ביותר להכשיר את התלמידים למיומנויות המחר. בין הדברים המשותפים להן - ההבנה ששינוי מערכות החינוך מחייב החלפתן של פרדיגמות חשיבה רבות, ומעבר ללמידה קונסטרוקטיביסטית. 

התאמת החינוך בישראל למאה 21 היא יעד לאומי של משרד החינוך מזה מספר שנים. המשרד יכול וצריך להוקיר ולעשות שימוש ביזמות הטבעית וההתגייסות של המורים בזמן המשבר, בתחושת הערבות ההדדית וברצון שלא לפספס את ההזדמנות. יש לנו את היכולת להפוך למובילים בתחום בעולם, ולשים את מורי וילדי ישראל בראש הפירמידה של בעלי מיומנויות המאה ה-21.


לעיון נוסף:

נוסח לצפייה

❮   כל הפרסומים
צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ

ההזדמנות של מערכת החינוך: איך הקורונה יכולה לאפשר את קפיצת המדרגה הגדולה?

הקורונה הזיזה מורים רבים ממקומם הבטוח ליד הלוח ולפני הכיתה. זוהי ההזדמנות הגדולה של מערכת החינוך להביא את היכולות הפדגוגיות של המורים למאה ה-21. כך ניתן לעשות זאת.

מערכת החינוך בישראל השקיעה בשנים האחרונות למעלה ממיליארד שקלים בהכנת מערכת החינוך למאה ה-21. אך למרות הצטיידות במחשבים, פיתוח ספרים דיגיטליים והתאמת סביבות הלמידה - היא עדיין רחוקה מהיעדים המיוחלים. מלבד איים של הצלחות, ברובם יוזמות של מנהלים ומורים, מערכת החינוך  נשארה שמרנית בדרכי עבודתה. 

ואז באה הקורונה. בנחיתת אונס, וללא הכנה מוקדמת. משרד החינוך, האמון על חינוכם של מעל 2,250,000 תלמידים, מצא עצמו עסוק באופן קדחתני במציאת פתרונות לפלטפורמות ולתכנים שיגיעו לכל ילד וילדה וימלאו את סדר יומם. על הדרך עלול משרד החינוך לפספס את ההזדמנות הגדולה שנפלה לידיו: התמקדות בפיתוח ובניית היכולות הפדגוגיות של המורים. 

העברת הלימודים לאון ליין היא פעולה שיש לשבח, אך ההזדמנות לשינוי ארוך טווח - נמצאת בכלל במקום אחר: בשטח, קבוצות גדולות של מורים וגננות ברחבי הארץ פעלו החודש באופן ספונטני, תוך התעלמות מההנחייה השגוייה והאומללה לעצור את הלמידה מרחוק. הם יצרו תכנים לימודיים, משחקים, משימות לתעסוקה ויצירה, משימות לקשר ושמירה על המורל - והכל מתוך תחושת מחויבות לתלמידים. 

מה שלא עשו מאמצים של שנים - עשתה הקורונה: היא הזיזה מורים רבים ממקומם הבטוח ליד הלוח ולפני הכיתה. המשבר, האילוץ והדחיפות של סגירת מוסדות החינוך בן רגע וללא התראה מוקדמת, יצרו את הרגע שכה חיכינו לו. 

בשבוע הראשון לסגירת בתי הספר בישראל, חלק גדול מהתלמידים למדו באופן מקוון, ושיעורים רבים עברו באפליקציות וידאו. במקביל נשכרו 24 אולפנים בהם שידרו בלייב מורים שיעורים בכל המקצועות. כך עשו גם בכמה מדינות נוספות בעולם (דוגמת הונג קונג ואיראן), בעוד בסין הובילו למעבר מלא ללמידה באון ליין. 

אך אל לנו לחוש שביעות רצון: שיעורי הלייב היו מבוססים ברובם על מבנה ומחשבה 'מסורתית'- הרצאה פרונטלית המשודרת בלייב, שימוש במצגות והקרנת טקסטים סרוקים. כפי שעלה ממחקר שערכו מישר-טל, שינפלד ורן, "אם השיעור לא טוב - השימוש במחשב לא יהפוך אותו לטוב". זאת, במקביל כמובן לקושי הטכנולוגי ולפערים במכשירי קצה ובתשתיות אינטרנט במגזר החרדי ובחברה הערבית. 

מה עושים מכאן? זו השעה לנצל את המשבר שהפך להזדמנות הגדולה, הניצבת לפתחו של המשרד: 

  • זה הזמן לתת באופן מיידי הדרכה מקוונת לכלל המורים, בכל יום ולאורך כל שעות היום, על ניהול למידה גמישה ושימוש בפדגוגיה מקווונת, באמצעות מרכזי הדרכה וירטואליים. ניתן להיעזר בפסגות, במחוזות במדריכים ובמומחים - וכל מי שיש לו הבנה עמוקה מהי למידה וידע ברתימת הטכנולוגיה בשירות הפדגוגיה. 
  • זה הזמן בו משרד החינוך צריך להטמיע מודל של למידה חדשה ושונה בתכליתה, למידה גמישה, המותאמת לפרט ומפעילה אותו מתוך אחריות, עניין וסקרנות, מתן משוב מותאם אישי ומיידי והערכה מגוונת. נדרשת פדגוגיה המערבת את התלמיד בתהליכי הלמידה באופן פעיל, מאפשרת לו בחירה, תכנון סדר הלמידה, קביעת מטרות הלמידה וקבלת החלטות. 
  • זה הזמן להשקיע במורים שטרם רכשו מיומנויות טכנולוגיות. משבר הקורונה הוא קריאת השכמה דווקא לאלה שחשים שידיהם קשורות מאחורי גבם ואינם יכולים לסייע לתלמידיהם. חשוב לתת להם כלים לבנות תוכן חדשני, בו הטכנולוגיה שזורה באופן אורגני. להעצים  הצלחות,להסיר חסמים ולאפשר מקום  לדבר על קשיים באופן לגיטימי ובונה. 
  • זו גם ההזדמנות לאשר כל מכשיר קצה הנמצא בידי הלומדים, לבטל את האיסור על שימוש בטלפונים ניידים לצורך למידה, ולעשות שימוש בכלי הנגיש והזמין, הנמצא בקצות האצבעות של הרוב המוחלט של תלמידינו, לטובת למידה עדכנית ורלוונטית.

השינוי מחייב כאמור הכשרה ייעודית, מתוך כבוד וקשב לתובנות של המורים ולצרכים האותנטיים שלהם, לצד יצירת חומרי למידה מבוססי טכנולוגיה, שנמצאו יעילים יותר מחומרי לימוד מסורתיים המולבשים על כלים טכנולוגים. מחקר של אוניברסיטת סטנפורד מצא שמורים בעלי הון אנושי גבוה מביאים את התלמידים להישגים גבוהים יותר במתמטיקה. מחקר של אוניברסיטת אוהיו הראה שגישת ה-BYOD (Bring Your Own Device) מביאה להצלחה גדולה יותר במקצועות הSTEM והכלכלה. 

המשבר הנוכחי הוא הדחיפה מהמקפצה אל המים הקרים, לה הייתה מערכת החינוך זקוקה, כדי ללמוד ולהכשיר את מוריה לעבודה בשיטות חדשות, דוגמת מתודת ה'היפר טקסט', למידה פרויקטאלית ועוד. כך יוכלו המורים להעשיר את מציאות ההוראה מרחוק, ולהפוך לרלוונטיים לתלמידיהם - לא רק כמבוגרים משמעותיים בחייהם, אלא כמי שמקנים להם שיטות ומיומנויות שישרתו אותם לאורך החיים.

מורים שירכשו שיטות אלו כעת, כחלק מיום עבודתם מרחוק, יתרגלו אותן כחלק מהשגרה החדשה של הלמידה בימי קורונה. הם בהכרח יחושו בהדרגה בעלות על המיומנויות, יפתחו בטחון להשתמש בהן וימשיכו לעשות בהן שימוש גם כשנחזור לשגרת חיים ברוכה של בריאות ציבורית.

מדינות רבות וארגונים כמו הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD 2030) הבינו את הפער בין יכולות מערכות החינוך כיום לבין צורכי העתיד. ממשלות מובילות גם יצאו במירוץ אחר חיפוש השיטה הטובה ביותר להכשיר את התלמידים למיומנויות המחר. בין הדברים המשותפים להן - ההבנה ששינוי מערכות החינוך מחייב החלפתן של פרדיגמות חשיבה רבות, ומעבר ללמידה קונסטרוקטיביסטית. 

התאמת החינוך בישראל למאה 21 היא יעד לאומי של משרד החינוך מזה מספר שנים. המשרד יכול וצריך להוקיר ולעשות שימוש ביזמות הטבעית וההתגייסות של המורים בזמן המשבר, בתחושת הערבות ההדדית וברצון שלא לפספס את ההזדמנות. יש לנו את היכולת להפוך למובילים בתחום בעולם, ולשים את מורי וילדי ישראל בראש הפירמידה של בעלי מיומנויות המאה ה-21.


לעיון נוסף:

נוסח להדפסה

דלית שטאובר

​דלית היא אשת חינוך, ושימשה בעבר כמנכ״לית משרד החינוך. כיום היא חברת סגל בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית, יועצת אסטרטגית ומרצה בקרייה האקדמית אונו.

המאמר נכתב בשיתוף:

דלית שטאובר

​דלית היא אשת חינוך, ושימשה בעבר כמנכ״לית משרד החינוך. כיום היא חברת סגל בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית, יועצת אסטרטגית ומרצה בקרייה האקדמית אונו.

המאמר נכתב בשיתוף עם:

פרסומים נוספים