בישראל חיים כמליון אזרחים ותיקים שחצו את גיל 65. רובם סובלים ממחלות כרוניות. מהנתונים שנאספו בארה"ב, סין, ספרד, איטליה וגרמניה עולה שאם יחלו בקורונה, אחד מכל ארבעה עלול להגיע לאשפוז (28%-70% בארה"ב, 36%-55% בספרד). בקבוצות המבוגרות יותר, אחד מכל עשרה עלול לסיים את חייו (9%-31% באיטליה, 3%-14% בגרמניה ו-3%-13% בארה"ב).

מהתקנות שאישרה הממשלה עם שחר, מקומם של האזרחים הותיקים כמעט ונפקד לחלוטין. זה מסוכן. האמירה הכללית ("בני 67 שלא הגיעו לעבודה, ימשיכו לעבוד מהבית") - עלולה להתפרש כהסרת מגבלות היציאה מהבית שלא לצורכי עבודה, שנועדו לשמור בעיקר על דור המייסדים. אלו האנשים שעלינו לדאוג להם יותר מכל, ולהקטין למינימום את החשיפה שלהם לחולי קורונה, תוך העמדת מערך תומך רחב ככל הניתן. 

בחודש האחרון נעשו שורה של מהלכים שהבטיחו סיוע לקבוצות הללו. הרשויות המקומיות הובילו, הממשלה העמידה את מפעל ההזנה, והמתנדבים - כהרגלם - הוכיחו מהי הרוח הישראלית: כמליון איש התנדבו (20% מהציבור הבוגר), רובם (38%) סייעו במזון ובתרופות לאוכלוסיות בבידוד. אבל זה לא מספיק. על מנת לשמור על ההורים, נידרש למצוא להם מענה שיסייע להם למשך החודשים הבאים, לא רק על בסיס התנדבותי. 

איך זה מתבצע היום

ישראל היא כנראה המובילה בעולם ביכולתה להתגייס בשעת משבר, והיא עשתה זאת שוב, עם ארבעה מהלכים שהופעלו בזמן שיא ובמקביל:

1. המענה הממשלתי: חיילים ומתנדבים חילקו ארוחות חמות לכ-100,000 נזקקים ומבקרים במרכזי יום, דרך 483 נקודות הפצה ב-92 רשויות מקומיות. להבנתנו, הניסיון של משרד הרווחה לשלב טכנולוגיה מעכשיו לעכשיו לא צלח, אך מפעל ההזנה של משרד החינוך אשר פעל היטב בשגרה - פעל גם בחירום. ספקי המזון של משרד החינוך מצאו עצמם חסרי ביקוש, לפחות כרגע, אך זהו פיתרון זמני בלבד.
2. המענה העירוני: לצד מערך החלוקה הממשלתי, החלו כמה רשויות במיזמים עצמאיים לסיוע לקשישים בעירם (לאו דווקא נזקקים, בהם משרד הרווחה ממוקד יותר). משיחות שערכנו עם כמה רשויות עולה שהן גיבשו רשימות קשישים, שילבו מתנדבים וסייעו בחלוקת מזון ותרופות. הממשלה השקיעה כסף רב בדיגיטציה בשלטון המקומי - אך נראה שהחלוקה בשטח נעשתה ללא שום טכנולוגיה תומכת.  
3. המענה האזרחי: ארגונים ללא מטרות רווח ממשיכים את פעילותם למתן מענה לנזקקים וניצולי שואה. למשל ארגון "לתת" מפעיל אלפי מתנדבים בשנה ונותן מענה לכ-60 אלף משפחות במצוקה ויותר מאלף ניצולי שואה באופן קבוע. שעות ההתנדבות בארגון מוערכות בכ-475 אלף שעות, בשווי של כ-7.4 מליון ש"ח, והפעילות מתפרסת על פני 115 ישובים.  
4. המענה המקומי: ישנם עשרות אם לא מאות מיזמים הפועלים בשטח, לעתים ברמת השכונה ולעתים ברמת המדינה, כולל מיזמים לשיתוף תרופות (חברים לרפואה) ולחלוקה מקומית שלהן (Pillivery). קשה לעקוב אחר המיזמים הללו, אך הם קיימים, והם כולם אות כבוד לחברה הישראלית.

מה קורה בעולם

עוד ועוד ממשלות מבינות שנדרש מענה ציבורי לקבוצות הסיכון הנמצאות בביתן לאורך זמן, בדגש על מזון ותרופות. בחלק מהמקומות (דוגמת ארצות הברית, סינגפור וסין) המענה ניתן דרך משלוחים על ידי השוק הפרטי וקופות החולים, הפועלים גם בשגרה. במקומות אחרים (למשל אוסטרליה ואנגליה) מפתחות מערכים ציבוריים. יחד עם זאת, נראה שלרוב, ההסתכלות היא על מענה לצורך - ולא על ליווי מתמשך, וחבל. 

בכל הקשור לתרופות, ממשלת אוסטרליה הקצתה 25 מליון דולר, ורשות הדואר במדינה מספקת תרופות לכל המבודדים עד הבית. באורגון ובאינדיאנה שבארצות הברית, השוטרים ומכבי האש אוספים תרופות עבור תושבים בחלק מהערים ואף מסייעים להפיג את בדידותם. באנגליה מפתחים ממש מערך חלוקת תרופות לאומי, כאשר בסינגפור מערך הזמנת תרופות קיים כדבר שבשגרה, ומופעל על ידי בתי חולים וקופות חולים. גם בארצות הברית, אמזון ו-CVS מפעילים שירות משלוחים כמעט אוטומטי. 

בכל הקשור למזון, הרי שבעיר בה פרצה המגפה, ווהאן שבסין, השילוב של התנהגות הצרכנים המקוונת עם רשתות האספקה הם שאפשרו לתושבים להתמודד עם הסגר לאורך זמן. ספקי המשלוחים דוגמת Meituan-Dianping ועליבאבא הפכו את האתגר לשולי (71% מהסינים ממילא עורכים קניות באינטרנט). בשכונות מגודרות, התושבים ארגנו קבוצות קטנות של מתנדבים דרך אפליקציות צ'אט, קבלו את המשלוח בשער הראשי, ארזו אותו והעבירו אותו לפתח הבתים. 

בעולם ניכר היטב הפער בין המגזר הציבורי לבין המגזר הפרטי. בעוד מערכי האספקה הפרטיים (דוגמת Wolt) עובדים היטב, הרי שכאשר הממשלה רוצה לקחת אחריות, אין לה כל יכולת לוגיסטית לעשות זאת. כך למשל, בקליבלנד מפעל ההזנה בבתי הספר לא נתן מענה, ולכן ההורים נדרשים לאסוף ארוחות מבתי הספר ולהביא אותם לילדיהם בעצמם. 

מכרז ההפעלה העתידי

זה הזמן לדרוש ממשרד הרווחה לעשות מעשה, ולהוביל מהלך. זה הזמן להתחיל ולכתוב את מכרז ההפעלה העתידי של מערך הסיוע לאוכלוסיות בסיכון, אשר יאפשר להמציא מחדש את מדינת הרווחה של העתיד - מחוברת, יוזמת, אישית, מהירה ומדוייקת. הנה כמה מהמרכיבים שנכון לשלב במכרז שכזה:

• עיגון שלושה מדדי תוצאה: המהלך נועד לסייע בהפגת בדידות (כאשר קיימת), לדאוג למחסור פיזי (מזון ותרופות) ולזהות ולהפעיל מערכים נוספים (מסיוע נפשי ועד מיצוי זכויות). אם כבר מייצרים ערוץ תקשורת עם מאות אלפי ישראלים בסיכון, מוטב לעשות זאת כמו שצריך. 
• שילוב הסטרט אפ ניישן: המדינה לא צריכה ולא רוצה לעסוק בשליחת מתנדבים או עובדים ברכבים פרטיים לבתי קשישים. יש מספיק חברות שיודעות לנהל שליחויות בצורה טובה יותר, מהירה יותר וזולה יותר מהמדינה. כל שנדרש הוא לאפשר את הפעלתן באופן מאורגן.  
• תקשורת קבועה, מהבית: שיחת טלפון יומית או שבועית של סטודנט או איש מקצוע, בהתאם להערכת הסיכון. במקום לבצע את השיחות ממוקד טלפנים צפוף, זה הזמן להפעיל רשת של אלפי עובדים, על פי שעות, אשר תדע לנהל שיחות טלפון ווידאו עם הקבוצות השונות, במימון המדינה. 
• דיגיטציה ואוטומציה: מדינת רווחה מתקדמת צריכה לאפשר למי שזכאי לכך להזמין תרופות ומזון בלחיצת כפתור. במידה והוא אינו מחובר, יש לאפשר גם לעובד הנמצא איתו בקשר לעשות זאת. בכל הקשור לתרופות, אין צורך לבקש את אותן תרופות כל פעם מחדש. מספיק אישור אחד. 
• זיהוי מדינתי אחד: הפעלת מערך כזה היא קפיצת מדרגה חסרת תקדים למדינת הרווחה. חשוב שידעו שהמדינה מפעילה אותה. גם אם ישולבו עמותות וחברות, יצטרכו אלה לדפוק בדלת עם ווסט ממשלתי, ולהסביר שהם נציגי הממשלה. לתחושה שהממשלה הגיעה עד אליך - יש ערך.

זוהי כמובן הצעה ראשונית שתשתנה ותתהפך פעמים רבות. טוב ונכון לייצר הצעות אחרות, לעמת ביניהן ולשתף כמה שיותר אנשים בחשיבה, על מנת שנשיג התוצאות: אושר ורווחה לדור המייסדים. מכון ברוקדייל מצא שכרבע מהם חיים לבד, אך כמחצית עושים שימוש באינטרנט. יש לנו דרך לעזור להם.

להתחיל עכשיו. אין מה לחכות. 

טעות אחת חייבים למנוע: מערך כזה לא יכול ואסור שיעבוד דרך מבחני תמיכה, כפי שקרה עם מערך חלוקת סלי המזון לנזקקים. מבחני תמיכה משקפים התנערות של המדינה מאחריות (גם בהיבטי המימון וגם בהיבטי ההפעלה), בעוד מכרז משקף לקיחה מלאה של האחריות הזו, כפי שצריך להיות. 

הידע ביחס לדברים להם זקוקים אזרחים בבידוד כבר קיים. יש גם מערך הפצה מרכזי של מזון חם. זה הזמן להתחיל ולבנות את המכרז הענק הבא, שייתן ערך למאות אלפי הישראלים אשר יידרשו להישאר בבידוד לאורך זמן. גם אם חלק מהם יסתדרו בעצמם, אסור להפקיר אותם.