Collapse
הקבינט האזרחיהיום שאחרי הקורונה: הגיע הזמן לרעיון מסדר חדש ביחסי הממשלה וארגוני המגזר השלישי

היום שאחרי הקורונה: הגיע הזמן לרעיון מסדר חדש ביחסי הממשלה וארגוני המגזר השלישי

עברו 14 שנה מאז הוביל משרד ראה"מ את המהלך להסדרת יחסי המגזרים. העולם השתנה. הארגונים השתנו. הממשלה השתנתה. הנה שלושה כיוונים שיכולים להוות בסיס למחשבה מסדרת חדשה.

בלה אלכסנדרוב
עופר פלין

המגזר השלישי מצוי כיום במשבר פנימי וחיצוני. הקורונה שחקה את יכולותיו, ובהיקפים מפתיעים. מסקר של מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של המגזר השלישי בישראל, עולה כי נכון למאי 2020, 85% מהארגונים מדווחים על פגיעה ביכולתם לספק שירותים ו-61% מדווחים על ירידה בתרומות. גם בעבר היו משברים (למשל משבר 2008), אך הגיע הזמן להבין מה עושים כך שמפעילי השירותים החברתיים לא יעמדו תמיד על סף תהום.

גם רמת אמון נמוכה והעדר תיאום מול הממשלה לא מעודדים. השולחן העגול שהוקם ב-2007 אמנם קיים מספר דיונים במהלך ימי הקורונה, אך בהתייעצות שערכנו, סיפרו הארגונים על חוויות של אי הקשבה, דחייה ומחסור בתשתיות מערכתיות לתקשורת. שוב מתברר שכינוס "שולחן עגול" אינו תחליף לניהול משתף, שהממשלה הלכה והתרחקה ממנו. תפיסת ההפעלה שגובשה לאחר משבר מלחמת לבנון השנייה נעלמה.

כל משבר הוא גם הזדמנות. 14 שנה לאחר מסמך המדיניות והחלטת הממשלה ההיא, נכון לשאול לאן נכון שתלך היום החברה האזרחית בישראל. הנה כמה כיוונים, על בסיס התובנות שעלו באתר ההתייעצות.   

מודל מימון חדש המקדם חדשנות ואקזיטים

תהליכי הרכש הממשלתיים הפכו לבעיה קיומית עבור המגזר השלישי. החוק, התקנות והתכ"ם מלאי בירוקרטיה, מרובי שלבים, מנוסחים בשפה משפטית בלתי אנושית ומחסלים את הערך המוסף בהפעלת ארגוני חברה אזרחית: גמישות, מהירות ויעילות. במשבר הקורונה, הדבר בלט עוד יותר, אף כי סוגיית ההתקשרויות עלתה בעבר, גם אם לא זכתה למענה של ממש. נדרשת הפרדה והסדרה של ארבעה סוגי התקשרות:

  1. התקשרויות להפעלת שירותים, בהם מתחרים כיום ארגוני חברה אזרחית מול גופים עסקיים. נכון לנהל התקשרויות אלה בהתאם לכל הכללים הנהוגים כיום, ללא שינוי. בשירותים חברתיים בהם יש ערך מיוחד לארגוני החברה האזרחית, ניתן יהיה להיעזר באמות המידה החברתיות ששולבו בהנחיית התכ"ם (ס' 2.7) עוד בשנת 2008. במקרים אחרים, יתחרו העסקים והעמותות בתנאים שווים. 
  2. התקשרויות למיזמים חדשניים, אותם נכון להעביר לאחריות רשות החדשנות, בשיתוף המשרדים, אשר תפעיל אותם בדומה לתוכניות התמיכה השונות במו"פ (מסלול תנופה, מסלול חממות ומענקי מו"פ ייעודיים). המשמעות: הסדרי מימון שונים למיזמים שונים, על בסיס בחינה מקצועית, לצורך השגת תוצאה מוגדרת. הגדרה של כמה מקצים בשנה תטמיע חדשנות במשרדים לאורך זמן. 
  3. התקשרויות ל"אקזיט חברתי". במידה והמדינה תחליט לאמץ את הפיתרון שפיתח ארגון החברה האזרחית, היא תקדם התקשרות רגילה להפעלת השירות בהיקף רחב, תשלם לארגון שהמציא את המיזם מענק חד פעמי, המיועד למימון תקורות, לפיתוח "הדבר הבא" ולתשלום התמלוגים לרשות החדשנות - למימון השקעות חברתיות נוספות. 
  4. התקשרויות לשיתופי פעולה, אשר נועדו לפתור את סבך "המיזם המשותף" אליו נכנסה הממשלה כיום. בהתקשרויות אלה, ארגון החברה האזרחית יעמיד לפחות 33% מעלות השירות (ולא 50% הנהוגים כיום). האישור יהיה ב"מסלול ירוק" במסגרת ועדת פטור משרדית בלבד, בכפוף לכך שהחוזה הוצג לציבור, ואף ארגון אחר לא הציע לבצע אותו במחיר נמוך יותר.

ארבעת המסלולים הללו יבטיחו את ההון הנדרש גם לפיתוח חדשנות חברתית, גם לתשתיות שהוכיחו הצלחה וגם להפעלת שירותים לאורך זמן. מעבר לכך, נדרש גם שינוי קטן יחסית בתכ"ם. הגיע העת להוסיף סעיף של "חובת מקדמה" כאשר נעשית התקשרות עם ארגון מגזר שלישי. יש לכך הצדקה: בניגוד לחברות פרטיות, המצב כיום מעמיס את נטל המימון על תורמים ומנהלים, ולא על בעלי מניות אשר לקחו סיכון. 

בניית תשתיות בשלטון המקומי

מזה כעשרים שנה שהמגזר השלישי שם דגש על שיתוף הפעולה בינו לבין השלטון המרכזי. הדברים עלו עוד בועדת ארידור (2006) ובועדת גלנור (2003). הגיע העת לבחון התמקדות בשלטון המקומי (ברמת הרשויות עצמן או האשכולות שהוקמו). הם נמצאים קרוב יותר לשטח, חשים אחריות גדולה יותר - ובמקרים רבים, נגישים ומשתפים יותר ביחס לחסמים שרק הולכים וגוברים בשלטון המרכזי. 

מחקרה של חנה כץ על הנעשה במחלקה לשירותים חברתיים בחיפה (2004-2005) משקף היטב את הערך שבחשיבה מקומית, וממליץ על יצירת אקלים מעודד ומתגמל חבירות בין-מגזריות, בין-ארגוניות ובין-תחומיות. מודל העבודה של "קיימות מקומית" שריכז מרכז השל הצדיק גם הוא את השינוי. במצבי חירום שילוב הסמכות, הנגישות והידע של הרשות המקומית לצד היכולות והמחויבות של ארגוני החברה האזרחית - הופכים לנכס. 

במחקר על יחסי ממשלה ומגזר שלישי בעולם משתקף מנעד רחב של מודלים ליחסים בין המגזרים. בחלק מהם (לדוגמא בבריטניה) - התהליכים ברמה הארצית המשיכו לשלטון המקומי. בישראל, להבדיל, לאחר החלטת ממשלה ב-2008, הוקמו שולחנות עגולים, נפתחו ערוצי שיח - אך ברשויות המקומיות לא קרה דבר. 

אל מול חוסר ההצלחה להטמיע תרבות אחרת בשלטון המרכזי - הגיע הזמן לעבור לשלטון המקומי. נכון לייצר ברשויות מנגנוני שיח קבועים, לתמרץ אותן תקציבית לעשות זאת, ולהנגיש להן ידע ויכולות לניהול קשר עם המגזר השלישי בשגרה ובחירום. 

ממיזוגים - לשיתופי פעולה

סוגיית הכפילויות במגזר השלישי מלווה אותנו שנים, אך המצב נותר כשהיה: למרות הקושי התקציבי, ארגונים דומים מפעילים תשתיות נפרדות. הגיע העת לשנות גישה. במקום לקרוא למיזוגים - לתמרץ לשיתופי פעולה:

איך מתקדמים? שני שחקנים מרכזיים שיכולים לקדם מהלכים רוחביים בחברה האזרחית: הממשלה והפילנתרופיה. שניהם יודעים לממן מהלכי תשתית, להוסיף התניות במכרזים ובקולות קוראים ולפעול באופן נחוש לקידום שינוי תשתיתי. כך למשל עושה קרן גנדיר המוציאה כל שנה קול קורא לארגונים להציע תכניות לקידום צעירים כשותפות בין-ארגונית. כך גם עשתה המדינה בהקמת מיזם ממשלה-חברה אזרחית.

על מנת לקדם יותר שיתופי פעולה, אין מנוס מהכנסת התניות שונות לתהליכי המימון. המדינה יכולה לתת ניקוד נוסף לשותפויות רחבות במכרזים, ואף לתמוך כלכלית בהקמת קואליצית ארגונים שתדאג לקדם שיתופי פעולה. במודל הצפון-אירלנדי למשל מימנה הממשלה פורום מייעץ אזרחי שמטרתו מתן ייצוג רחב ככל האפשר למגוון ארגונים. אחת התוצאות היתה קידום שיתופי הפעולה ביניהם. 

סיכום: משבר - שהוא גם הזדמנות

כל משבר מביא עימו דרישה מחודשת של המגזר השלישי לסיוע. כך קרה בישראל (שלאחר לחצים רבים, החליטה להקצות סיוע לעמותות הפועלות במימון המדינה), וכך קורה בעולם (באנגליה למשל הכריזה הממשלה על מענק של 750 מיליון פאונד, אשר הגדירו הארגונים כ"לא מספק", בארה"ב ניתנו לארגונים הלוואות בריבית מועדפת, הטבות מס ומענקים, ובאוסטרליה ניתן פטור ממס ל-30,000 עמותות). 

הגיע העת לחשוב כיצד ניתן להימנע מכניסה לאותו מעגל קסמים ידוע, אשר מביא את המגזר השלישי שוב ושוב אל פי תהום. פורבס העלה בעבר מספר כיווני שינוי מעניינים ביחס לעתיד המגזר. בפרסום זה ניסינו להציע כמה דברים רלוונטיים לאתגרים הגדולים שאנו מזהים בישראל. 


לעיון נוסף:

סייעו בכתיבת הפרסום אופק מושקט ונטע נווה. תרם לו גם ד"ר גל אלון.

נוסח לצפייה

❮   כל הפרסומים
צילום: זאב ברקן

היום שאחרי הקורונה: הגיע הזמן לרעיון מסדר חדש ביחסי הממשלה וארגוני המגזר השלישי

עברו 14 שנה מאז הוביל משרד ראה"מ את המהלך להסדרת יחסי המגזרים. העולם השתנה. הארגונים השתנו. הממשלה השתנתה. הנה שלושה כיוונים שיכולים להוות בסיס למחשבה מסדרת חדשה.

המגזר השלישי מצוי כיום במשבר פנימי וחיצוני. הקורונה שחקה את יכולותיו, ובהיקפים מפתיעים. מסקר של מנהיגות אזרחית, ארגון הגג של המגזר השלישי בישראל, עולה כי נכון למאי 2020, 85% מהארגונים מדווחים על פגיעה ביכולתם לספק שירותים ו-61% מדווחים על ירידה בתרומות. גם בעבר היו משברים (למשל משבר 2008), אך הגיע הזמן להבין מה עושים כך שמפעילי השירותים החברתיים לא יעמדו תמיד על סף תהום.

גם רמת אמון נמוכה והעדר תיאום מול הממשלה לא מעודדים. השולחן העגול שהוקם ב-2007 אמנם קיים מספר דיונים במהלך ימי הקורונה, אך בהתייעצות שערכנו, סיפרו הארגונים על חוויות של אי הקשבה, דחייה ומחסור בתשתיות מערכתיות לתקשורת. שוב מתברר שכינוס "שולחן עגול" אינו תחליף לניהול משתף, שהממשלה הלכה והתרחקה ממנו. תפיסת ההפעלה שגובשה לאחר משבר מלחמת לבנון השנייה נעלמה.

כל משבר הוא גם הזדמנות. 14 שנה לאחר מסמך המדיניות והחלטת הממשלה ההיא, נכון לשאול לאן נכון שתלך היום החברה האזרחית בישראל. הנה כמה כיוונים, על בסיס התובנות שעלו באתר ההתייעצות.   

מודל מימון חדש המקדם חדשנות ואקזיטים

תהליכי הרכש הממשלתיים הפכו לבעיה קיומית עבור המגזר השלישי. החוק, התקנות והתכ"ם מלאי בירוקרטיה, מרובי שלבים, מנוסחים בשפה משפטית בלתי אנושית ומחסלים את הערך המוסף בהפעלת ארגוני חברה אזרחית: גמישות, מהירות ויעילות. במשבר הקורונה, הדבר בלט עוד יותר, אף כי סוגיית ההתקשרויות עלתה בעבר, גם אם לא זכתה למענה של ממש. נדרשת הפרדה והסדרה של ארבעה סוגי התקשרות:

  1. התקשרויות להפעלת שירותים, בהם מתחרים כיום ארגוני חברה אזרחית מול גופים עסקיים. נכון לנהל התקשרויות אלה בהתאם לכל הכללים הנהוגים כיום, ללא שינוי. בשירותים חברתיים בהם יש ערך מיוחד לארגוני החברה האזרחית, ניתן יהיה להיעזר באמות המידה החברתיות ששולבו בהנחיית התכ"ם (ס' 2.7) עוד בשנת 2008. במקרים אחרים, יתחרו העסקים והעמותות בתנאים שווים. 
  2. התקשרויות למיזמים חדשניים, אותם נכון להעביר לאחריות רשות החדשנות, בשיתוף המשרדים, אשר תפעיל אותם בדומה לתוכניות התמיכה השונות במו"פ (מסלול תנופה, מסלול חממות ומענקי מו"פ ייעודיים). המשמעות: הסדרי מימון שונים למיזמים שונים, על בסיס בחינה מקצועית, לצורך השגת תוצאה מוגדרת. הגדרה של כמה מקצים בשנה תטמיע חדשנות במשרדים לאורך זמן. 
  3. התקשרויות ל"אקזיט חברתי". במידה והמדינה תחליט לאמץ את הפיתרון שפיתח ארגון החברה האזרחית, היא תקדם התקשרות רגילה להפעלת השירות בהיקף רחב, תשלם לארגון שהמציא את המיזם מענק חד פעמי, המיועד למימון תקורות, לפיתוח "הדבר הבא" ולתשלום התמלוגים לרשות החדשנות - למימון השקעות חברתיות נוספות. 
  4. התקשרויות לשיתופי פעולה, אשר נועדו לפתור את סבך "המיזם המשותף" אליו נכנסה הממשלה כיום. בהתקשרויות אלה, ארגון החברה האזרחית יעמיד לפחות 33% מעלות השירות (ולא 50% הנהוגים כיום). האישור יהיה ב"מסלול ירוק" במסגרת ועדת פטור משרדית בלבד, בכפוף לכך שהחוזה הוצג לציבור, ואף ארגון אחר לא הציע לבצע אותו במחיר נמוך יותר.

ארבעת המסלולים הללו יבטיחו את ההון הנדרש גם לפיתוח חדשנות חברתית, גם לתשתיות שהוכיחו הצלחה וגם להפעלת שירותים לאורך זמן. מעבר לכך, נדרש גם שינוי קטן יחסית בתכ"ם. הגיע העת להוסיף סעיף של "חובת מקדמה" כאשר נעשית התקשרות עם ארגון מגזר שלישי. יש לכך הצדקה: בניגוד לחברות פרטיות, המצב כיום מעמיס את נטל המימון על תורמים ומנהלים, ולא על בעלי מניות אשר לקחו סיכון. 

בניית תשתיות בשלטון המקומי

מזה כעשרים שנה שהמגזר השלישי שם דגש על שיתוף הפעולה בינו לבין השלטון המרכזי. הדברים עלו עוד בועדת ארידור (2006) ובועדת גלנור (2003). הגיע העת לבחון התמקדות בשלטון המקומי (ברמת הרשויות עצמן או האשכולות שהוקמו). הם נמצאים קרוב יותר לשטח, חשים אחריות גדולה יותר - ובמקרים רבים, נגישים ומשתפים יותר ביחס לחסמים שרק הולכים וגוברים בשלטון המרכזי. 

מחקרה של חנה כץ על הנעשה במחלקה לשירותים חברתיים בחיפה (2004-2005) משקף היטב את הערך שבחשיבה מקומית, וממליץ על יצירת אקלים מעודד ומתגמל חבירות בין-מגזריות, בין-ארגוניות ובין-תחומיות. מודל העבודה של "קיימות מקומית" שריכז מרכז השל הצדיק גם הוא את השינוי. במצבי חירום שילוב הסמכות, הנגישות והידע של הרשות המקומית לצד היכולות והמחויבות של ארגוני החברה האזרחית - הופכים לנכס. 

במחקר על יחסי ממשלה ומגזר שלישי בעולם משתקף מנעד רחב של מודלים ליחסים בין המגזרים. בחלק מהם (לדוגמא בבריטניה) - התהליכים ברמה הארצית המשיכו לשלטון המקומי. בישראל, להבדיל, לאחר החלטת ממשלה ב-2008, הוקמו שולחנות עגולים, נפתחו ערוצי שיח - אך ברשויות המקומיות לא קרה דבר. 

אל מול חוסר ההצלחה להטמיע תרבות אחרת בשלטון המרכזי - הגיע הזמן לעבור לשלטון המקומי. נכון לייצר ברשויות מנגנוני שיח קבועים, לתמרץ אותן תקציבית לעשות זאת, ולהנגיש להן ידע ויכולות לניהול קשר עם המגזר השלישי בשגרה ובחירום. 

ממיזוגים - לשיתופי פעולה

סוגיית הכפילויות במגזר השלישי מלווה אותנו שנים, אך המצב נותר כשהיה: למרות הקושי התקציבי, ארגונים דומים מפעילים תשתיות נפרדות. הגיע העת לשנות גישה. במקום לקרוא למיזוגים - לתמרץ לשיתופי פעולה:

  • שיתוף פעולה בנדל"ן: חללי עבודה משותפים יכולים לחסוך לארגונים הוצאות, כפי שקורה בבית העמותות בתל אביב. ניתן כמובן להיעזר בגופים פרטיים, אך ניתן "לייחד" מרחבים אזרחיים דרך הרשויות המקומיות.
  • שיתוף פעולה באדמיניסטרציה: ארגונים הפועלים ממרחבים משותפים, יכולים להיעזר בשירותי הנהלת חשבונות, ראיית חשבון, מזכירות וכוח אדם משותפים. נדרש "גזר" (או מקל) מצד התורמים כדי לקדם זאת.
  • שיתוף פעולה בהפעלה: אחריותם של מובילי העמותות היא למפות את השירותים הקיימים בשטח ולעבוד יחד. הגיע העת לתמרץ במכרזים עירוניים וממשלתיים שיתופי פעולה שכאלה.
  • שיתוף פעולה בקואליציות ופורומים: קיומן של קואליציות המקדמות תוצאה משותפת מאפשר שת"פ במהלכי סינגור. אך יש כאן כשל שוק: אין תמריץ לארגונים לממן קואליציה, אף כי קיומה יסייע לתחום כולו.

איך מתקדמים? שני שחקנים מרכזיים שיכולים לקדם מהלכים רוחביים בחברה האזרחית: הממשלה והפילנתרופיה. שניהם יודעים לממן מהלכי תשתית, להוסיף התניות במכרזים ובקולות קוראים ולפעול באופן נחוש לקידום שינוי תשתיתי. כך למשל עושה קרן גנדיר המוציאה כל שנה קול קורא לארגונים להציע תכניות לקידום צעירים כשותפות בין-ארגונית. כך גם עשתה המדינה בהקמת מיזם ממשלה-חברה אזרחית.

על מנת לקדם יותר שיתופי פעולה, אין מנוס מהכנסת התניות שונות לתהליכי המימון. המדינה יכולה לתת ניקוד נוסף לשותפויות רחבות במכרזים, ואף לתמוך כלכלית בהקמת קואליצית ארגונים שתדאג לקדם שיתופי פעולה. במודל הצפון-אירלנדי למשל מימנה הממשלה פורום מייעץ אזרחי שמטרתו מתן ייצוג רחב ככל האפשר למגוון ארגונים. אחת התוצאות היתה קידום שיתופי הפעולה ביניהם. 

סיכום: משבר - שהוא גם הזדמנות

כל משבר מביא עימו דרישה מחודשת של המגזר השלישי לסיוע. כך קרה בישראל (שלאחר לחצים רבים, החליטה להקצות סיוע לעמותות הפועלות במימון המדינה), וכך קורה בעולם (באנגליה למשל הכריזה הממשלה על מענק של 750 מיליון פאונד, אשר הגדירו הארגונים כ"לא מספק", בארה"ב ניתנו לארגונים הלוואות בריבית מועדפת, הטבות מס ומענקים, ובאוסטרליה ניתן פטור ממס ל-30,000 עמותות). 

הגיע העת לחשוב כיצד ניתן להימנע מכניסה לאותו מעגל קסמים ידוע, אשר מביא את המגזר השלישי שוב ושוב אל פי תהום. פורבס העלה בעבר מספר כיווני שינוי מעניינים ביחס לעתיד המגזר. בפרסום זה ניסינו להציע כמה דברים רלוונטיים לאתגרים הגדולים שאנו מזהים בישראל. 


עדכוני השפעה:

No items found.

אזכורים בתקשורת:

No items found.

לעיון נוסף:

סייעו בכתיבת הפרסום אופק מושקט ונטע נווה. תרם לו גם ד"ר גל אלון.

בלה אלכסנדרוב

בלה היא המנכ"לית לשעבר של עמותת ארץעיר. כיום היא חברה בועד המנהל של מנהיגות אזרחית, ארץעיר והגר, ועמיתה בקרן אובמה ובבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית.

המאמר נכתב בשיתוף:

עופר פליןבלה אלכסנדרוב

בלה היא המנכ"לית לשעבר של עמותת ארץעיר. כיום היא חברה בועד המנהל של מנהיגות אזרחית, ארץעיר והגר, ועמיתה בקרן אובמה ובבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית.

עופר הוא מומחה לחדשנות חברתית ויזמות אימפקט, הפועל עם ארגונים ואנשים שמאמינים בכלכלה חדשה ורוצים להוביל אותה.

המאמר נכתב בשיתוף עם:

פרסומים נוספים