הקורונה ברשות הפלסטינית שהיתה עד לפני כשבועיים תחת שליטה - מתפרצת שוב, במיוחד באזור ירושלים וחברון. על פי הדיווחים, יש ברשות מעל 3,000 חולים, כולל כמאה בקבוצת סיכון. צוותים רפואיים נדבקו גם הם ו-350 מכשירי ההנשמה קיימים נמצאים כבר בשימוש. 

כמו בשטחי ישראל, הצלחת הצעדים שננקטו בגל הראשון בעזה וביהודה ושומרון - לא חזרה על עצמה הפעם. בנוסף, איום הסיפוח גרם לרשות הפלסטינית להפסיק את התיאום הרפואי עם ישראל, המקשה על ההתמודדות עם הנגיף. ארגון הבריאות העולמי מוכן לתווך ולסייע, אך שליח האו"ם ניקולאי מלדנוב כבר הזהיר כי לא יוכל להחליף את הרשות לאורך זמן. 

קשה לטעות במשמעות המהלכים: הרשות הולכת על פי תהום. המשבר הבריאותי החמור מתווסף אל משבר כלכלי חסר תקדים, שקשור גם לקורונה, אך גם לקיפאון כלכלי מוקדם ולסירוב לקבל את כספי המסים שישראל גובה בשם הרשות. קריסה שכזו עלולה להוביל לזעם אזרחי ולאלימות שתופנה הן כנגד הרשות והן כנגד ישראל. אנו נדרשים למענה מיידי וכן לתכנון ארוך טווח. מה שלא ייעשה עכשיו, עלול לעלות לנו ביוקר בעתיד. 

הקורונה והבריאות

התיאום במהלך ההתפרצות הקורונה הראשונה בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית (ובאופן עקיף מול חמאס בעזה) זכה לתשבוחות מהקהילה הבינלאומית ולכותרות בעיתונים הישראליים. הוא התנהל במספר ערוצים, אשר חלקם (הבריאותי והכלכלי) פעלו באופן מרשים, בעוד חלק אחר (האסטרטגי וההסברתי) - הצליחו פחות:

• סיוע בריאותי: אף כי ישראל בעצמה סבלה ממחסור בבדיקות, היא סייעה באופן מוגבל בתרומת 250 ערכות בדיקה וביצוע בדיקות על חשבונה בבתי חולים ישראלים, ואפשרה העברת בדיקות מסין. בתי חולים בישראל הראו לצוותי רפואה פלסטינים כיצד לבצע בדיקות, ומשרדי הבריאות היו מתואמים.
• סיוע כלכלי: ישראל דאגה לזרז מעבר של אנשים (כולל צוותים רפואיים) ושל סחורות בקצב שיא. בעוד שבימי שגרה שחרור מהמכס של מוצרים המיועדים לשוק הפלסטיני אורך זמן, במהלך המשבר שחררו מטושים, תרופות וציוד רפואי ומגן באותו יום. 
• סיוע אסטרטגי: לא נבנו פלטפורמות לשיתוף ידע ותכנון, אף כי הן יכלו לעזור לרשות. פרוטוקולים לאבחון, דיווח ומחקר אפידמיולוגי, פיתוח אסטרטגיות משותפות לתגובה מהירה והיכרות עם הלקחים בתחום בריאות הנפש והאלימות במשפחה יכלו לעזור מאוד לרשות. 
• סיוע בהסברה: בעוד שהציבור הישראלי הערבי הוכיח משמעת יוצאת דופן בציות לנהלים והמלצות מערכת הבריאות גם בתקופת הרמדאן, תמונות ההמונים בשווקים הפלסטינים הראו מצב שונה. ישראל יכולה היתה לסייע בשיתוף חומרי ההסברה ושלטי החוצות שהוכיחו את יעילותם מול ערביי ישראל. 

אלא שכיום, תחת איום הסיפוח, הפסיקה הרשות הפלסטינית את כל התיאום מול ישראל. כך למשל, ערכות בדיקה לנגיף עוברות דרך ארגון הבריאות העולמי - אך ללא כתובת בצד השני. אזרחים פלסטינים הזקוקים לטיפול בישראל לא יכולים עוד לפנות בצינורות המקובלים לרשות הפלסטינית לצורך קבלת היתרי יציאה, הפניות רפואיות והתחייבויות תשלום. קיים הבדל של שמיים וארץ בין ההתמודדות המשותפת והשקטה כנגד הקורונה באפריל-מאי לבין המצב בשבועות האחרונים. 

הקורונה והכלכלה

הקהילה הבינלאומית וארגונים הומניטריים מנסים לחפות על הוואקום, אך בהצלחה מוגבלת. גם אם ביכולתם לסייע באופן זמני מבחינה בריאותית, הרי שכלכלית - הרשות מביאה את עצמה אל סף קריסה, תוך הבנה שקריסתה תיצור מציאות חדשה ותהווה מעמסה על ישראל. בתחילת החודש שר האוצר הפלסטיני שוקי בישארה שההכנסות המקומיות ירדו ממארס ב-80%. הפגיעה היא בכמה מגזרים גם יחד: 

• המגזר הציבורי - הרשות מעסיקה 170,000 עובדים ומפרנסת 1.5 מיליון נפש. הכנסותיה קטנו בשל ההאטה בכלכלה, הקיזוזים שעשתה ישראל והפגיעה בתרומות. הבנק העולמי הזהיר כי השנה יהיו הנמוכות ביותר בעשור האחרון. הפסקת התיאום משמעותה הפסקת קבלת כל כספי המסים שאוספת ישראל. מדובר בכ-$190 מיליון בחודש שהיוו ב-2019 כ-60% מתקציב הרשות. אמנם ברשות שואפים לשרוד כלכלית לפחות עד נובמבר, אך גורמים בינלאומיים חוששים שבקצב הזה, הרשות תקרוס בעוד שלושה חודשים.
• המגזר העסקי והפיננסי - שני המגזרים נפגעו קשות במשבר הקורונה לאור הקיפאון וחסור נזילות. חשוב לציין למשל את תחום התיירות שהוא מקור הכנסה משמעותי, בעיקר בחודשי הקיץ, כמו גם תחומי הפנאי האחרים שנפגעו בישראל ובשאר העולם (אירועים, מסעדנות וכו'). אובדן ההכנסה הן של הרשות והן של משקי בית מעמידים בסכנה את היכולת לפרוע להלוואות בנקאיות, מה שעלול להוביל לתגובת שרשרת במגזר הפיננסי כמו גם בשאר הכלכלה
• עובדים פלסטינים בישראל - לפני המשבר עבדו בישראל באופן חוקי כ-140,000 אלף פלסטינים מהגדה המערבית ועוד כ-5,000 מעזה, בנוסף לכ-60,000 שעבדו באופן בלתי חוקי. העבודה בישראל מכניסה בימים כתיקונם כשליש מההכנסות של משקי הבית בגדה. בסוף מארס, בעקבות הקורונה, צמצמה ישראל בשני שלישים את מספר הפועלים הפלסטינים, וכעת, עם ההתפרצות המחודשת, הפלסטינים הם שחוששים מכניסה לישראל, והרשות מטילה סגרים באזורים מסויימים. המשמעות: אובדן של מאות מיליוני דולרים בחודש למשק הפלסטיני. 

לתרגם את ההבנה למעשה

תחילת כהונתה של הממשלה החדשה בישראל היתה יכולה להוות הזדמנות לבסס קשרי עבודה עם המקבילים הפלסטיניים. אלא שבמצב הנוכחי, האתגר של הצוותים המקצועיים הוא למצוא ערוצים עוקפי פוליטיקה, שייאפשרו שיח כלשהו. ייתכן שההתפרצות המחודשת של הקורונה תאפשר שיח בין גורמים מקצועיים למרות האילוצים הפוליטיים ויש למצות הזדמנויות לפתח שיח זה, בין אם ישירות או דרך צד שלישי. 

במקביל, על ישראל, בסיוע הקהילה הבינלאומית, לחשוב על דרך להעביר לרשות הפלסטינית את הכסף שלה, שישראל רק אוספת בשמה. אף אם ישראל לא נסוגה בפומבי מתוכנית הסיפוח, והרשות ממשיכה בחוסר התיאום מול ישראל, על הצדדים לנסות למצוא פתרון טכני להעברת הכספים שייספקו אוויר לנשימה לרשות וייאפשרו לה לשלם משכורות ולהמשיך לספק שירותים לאזרחיה. זו אינה הפעם הראשונה שהרשות מפסיקה תיאום מול ישראל, אבל מעולם לא עשתה זאת באופן מלא כמו היום.

אם לא היה סיפוח בפתח - היתה זו גם הזדמנות חשובה לשינוי פרדיגמטי בהתייחסות ישראל לכלכלה הפלסטינית, כפי שנעשה למשל בהחלטה על פיתוח מזרח ירושלים. אך איום הסיפוח מקשה על ביצוע צעדים, קטנים או משמעותיים יותר. בשני הצדדים יש התנגדות גדולה לשיתוף פעולה אך בשלב זה החסם הוא בעיקר בצד הפלסטיני, התופס את הסיפוח כאיום על הלאומיות הפלסטינית ועל פתרון שתי המדינות.

ועדיין, ישראל יכולה לבחון מאחורי הקלעים צעדים שבהמשך הדרך, אם יבוא המשבר לפתרון, יוכלו לפתח את הכלכלה הפלסטינית, עם או בלי קשר להסכמת הרשות. צעדים אלו כוללים למשל עידוד השקעות בחברות פלסטיניות: הבטחת ערבויות כנגד סיכון פוליטי; הקלות בתנועה ובגישה; הרחבת פרוייקטים מוצלחים ומתן תמריצים לחברות ישראליות השוכרות קבלן משנה פלסטיני. משבר הקורונה שהאט את היבוא מסין מייצר הזדמנות גם לפתיחת השוק לתוצרת פלסטינית - חקלאית, ריהוט וטקסטיל. 

יש להיערך לקריסת הרשות

איום הסיפוח בשילוב המשבר הכלכלי והפחתת המשכורות עלולים להביא למחאה עממית רחבה. יש חשש שמתוך 1.4 מיליון התלמידים הפלסטינים - רבים לא יחזרו למוסדות החינוך, מתוך רצון לעזור בפרנסת הבית. כשהצעירים לא במסגרות מסודרות, הם עלולים להפנות את תסכולם כנגד הרשות וכנגד ישראל. בעזה המצב גרוע עוד יותר, נוכח הפסקת העברת הכספים מהרשות. השטח נפיץ. המשבר הכלכלי חסר התקדים והאיום בסיפוח - עלולים לגרור אותנו אל מציאות חדשה באזור. 

נוכח המציאות הנוכחית, נכון לחשוב כעת על התרחיש המסוכן שבו ייתכן והרשות הפלסטינית תקרוס בחודשים הקרובים. יש להיערך לתרחיש שכזה בהיבטים בריאותיים, כלכליים, וביטחוניים. התמוטטות הרשות תכפה על ישראל תמיכה כלכלית רחבה בפלסטינים, עד כדי שליטה מחדש בשטח ובאוכלוסיה. זהו תרחיש שמלבד שוליים בימין הקיצוני - איש במערכת הפוליטית אינו מעוניין בו, אך חשוב להיערך אליו ולעשות מה שניתן על מנת למנוע אותו. 

על אף הסיטואציה הנוכחית, מחויבות ישראלית לפיתוח כלכלה פלסטינית ברת קיימא תקרין על מחויבות התורמים שנשחקת בהדרגה, ותוכל לסייע לקהילה הבינלאומית ללחוץ על הרשות הפלסטינית. האלטרנטיבה לאי-עשייה ולהחלטות פזיזות עלולה להיות קשה. אם מישהו בישראל חושב שבתרחיש של התמוטטות הרשות, המדינות התורמות ימלאו את הריק וימשיכו לממן את צרכי האוכלוסייה הפלסטינית - זוהי טעות מרה. הקהילה הבינלאומית תתלה את קריסת הרשות באיום הסיפוח ותצפה מישראל להתמודד עם ההשלכות.

חשוב לפעול, ויפה שעה אחת קודם.